לִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁאֲנִי פִּתְאוֹם קְצָת עָצוּב. אֲנִי יוֹשֵׁב בַּצַּד וּמִסְתַּכֵּל סְבִיבִי וְחוֹשֵׁב
לְעַצְמִי מַחְשָׁבוֹת. אַתֶּם נִרְאִים לִי רְחוֹקִים כָּל כָּךְ, אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּחַבְּקוּ
אוֹתִי, עִם שְׁתֵּי יָדַיִם, בְּחֹם, חָזָק חָזָק.
זֶהוּ סִפּוּר עַל יֶלֶד שֶׁמַּצְמִיחַ לְעַצְמוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ יָדַיִם רַבּוֹת שֶׁמְּחַבְּקוֹת, מַצְמִיחוֹת וּמְחַזְּקוֹת אוֹתוֹ וּבְעֶזְרָתָן
הוּא מַצְלִיחַ גַּם לְחַזֵּק אֲחֵרִים.
דַּלְיָה אוֹרֶן, סָבְתָא לְרוֹנִי, נִילִי וְשַׁי-לִי, בּוֹגֶרֶת לִמּוּדֵי תֵּרַפְּיָה בְּאָמָּנוּת, עוֹסֶקֶת בְּאָמָּנוּת וּכְתִיבָה.