החתונה של אמנדה - ג'ני קולגן

עלילות גילגמש – האפוס הקדום בעולם – מספר את סיפורו של גילגמש, מלך צעיר וחסר מנוח היוצא למסע שאין דומה לו בחיפוש אחר תהילה ושם עולם. יחד עם חברו אנכידו, יוצאים השניים ליער הארזים בלבנון להילחם בשומר היערות – המפלצת חומבבה. לאחר מותו של אנכידו, יוצא גילגמש מוכה היגון לחפש את אתרחסיס, הלא הוא ״נח הבבלי״, כדי ללמוד ממנו כיצד לזכות בחיי הנצח של האלים. בתום מסע מייגע הוא שב לעירו כבן תמותה, אבל בעל ידע נשגב.

האפוס אשר נכתב בלשון האכדית על פני לוחות טין לפני כמעט ארבעת אלפים שנה, חוצה תרבויות, לשונות ודתות, ומדבר בלשון נצחית על חברות, על פחד, על גבולות הכוח ועל השאלה העתיקה מכולן – כיצד ראוי לחיות את חיינו אל מול המוות הבלתי נמנע. תרגום חדש זה מן האכדית מביא את עלילות גילגמש לעברית נאמנה למקור אך חיה ונושמת, ומחזיר לקורא את רוחו של הסיפור הקדמון על התמודדות היחיד עם שאלות היסוד של משמעות החיים על מול המוות.

 אפשר להבין ללא קושי איזה סוג של אתגר יכול היה לגרום לכתיבת ארבעת המכתבים האלה. תישאל השאלה אם גבר מאוהב בן חצי מאה יכול לא להיות מגוחך. נראה היה לי שאפשר להיות מופתע בכל גיל, עד כדי שטרדן קשיש אפילו יכתוב ארבעה מכתבי אהבה, ויעניין את האנשים ההגונים, אך הוא אינו יכול להמשיך עד מכתב שישי בלי להתבזות. איני חש צורך לפרט כאן את סיבותיי, שבהן אפשר לחוש בקריאת המכתבים הללו. אחרי קריאתם אפשר יהיה לשופטם. 

ז'אן־ז'אק רוסו

ב"מכתבים לשרה" בא לידי ביטוי הפער הקיים בין הדימוי העצמי של כותב המכתבים ובין השתקפותו בעיניה של הנמענת לה הם מיועדים. בתהליך שהוא עובר, הפילוסוף המאוהב, הפגוע והמושפל חש שחל בו שינוי עמוק, והוא מוצא את כבודו האבוד וגם שלוות נפש והשלמה עם מצבו – כך לפחות הוא טוען.

את "מכתבים לשרה" חיבר רוסו בתאריך לא ידוע, אך בכל מקרה לפני ינואר 1765, מועד שבו רוסו מזכיר אותם ברשימת כתביו המיועדת להוצאה לאור של כל כתביו. ועם זאת קובץ המכתבים הקטן הזה לא ראה אור בימי חייו. 

ר"מ