למה "במקום גרניום"? כי את תוכניתה להקים מוזיאון לגרניום החליפה ליה נירגד בכתיבת הספר הזה, שבו אשה בת 55, סופרת ואקטיביסטית, מנסה למצוא מחדש את קולה. אלא שהכתיבה, כדרכה, מתעתעת, ועד מהרה מתברר שהולך ומתהווה מתוכה מוזיאון אחר, הרבה יותר פרוע ותזזיתי ממוזיאון לגרניום – מוזיאון הזכרונות הפצועים והמחשבות הכמוסות של ליה נירגד.
המוזיאון נפתח בדיונים כמעט נינוחים לכאורה, על כתיבה ותרגום ואהבה ויופי וציונות ופטריארכיה, ועל אם חולה באלצהיימר, אבל ככל שהמילים מצטברות הולכים ונחשפים צירי העומק והגובה שלהן: מצד אחד סיפור משפחתי טראומטי המתפרש על פני ארבע יבשות והרבה מלחמות, ומצד שני דרמה המלווה באופן בלתי צפוי את הכתיבה עצמה, וכוללת נסיעה אל צידו האחר של הכדור וזינוק אל צידם האחר של החיים. וכך, מה שנפתח כיומן מהורהר, הופך לתיעוד בזמן אמת של סערה גדולה.
במבט נוקב, בכנות מחמירה ובלא מעט הומור, ליה נירגד מחלצת מן הכאב יופי נדיר: התוצאה היא מסמך יוצא דופן, שכל מילה בו עצב חשוף.
ליה נירגד גדלה בישראל, ניגריה וארגנטינה. כתבה כמה ספרים, תרגמה הרבה יותר. ב-2011 ייסדה עם בן זוגה את המשמר החברתי.