אלם אילמות ואלימות במשפחה בישראל ב - נעמי גל

מהי חמלה רדיקלית? היא אינה אהבת שוטים. היא איננה עיוורת, אלא רואה את המציאות כולה ופועלת בה בנחישות ובבהירות. היא קוראת למודעות כלפי מקורות הסבל ומזהירה מפניהם ומפני כל פעולה שנובעת מהם, ועל כן היא מחויבת לאתיקה של אי-אלימות.

הבודהיזם המעורב חברתית מתבונן בחברה, בְּמועקוֹֹת המודרניוּת, ומבקש להעניק להן מענה שבאותה מידה הוא על-זמני ורלוונטי לעת הזאת. בספר זה נרקמים מתוך כך רעיונות ופרקטיקות בודהיסטיים עם הגות ביקורתית מודרנית, לכדי קווי יסוד של אוטופיה חברתית, חינוכית ואישית. היא רלוונטית ביותר כאן ועכשיו, בישראל ובעולם, כשבּוּרוּת, סלידה והשתוקקות פועלות בעוצמה בתודעה האנושית ומתמצקות אל תוככי מוסדות החברה. הן מתבטאות בַּשגרה בנרקיסיזם ובניתוק, בפוליטיקה פופוליסטית, בתפיסות חינוכיות וטיפוליות מנוכרות, בצרכנות חסרת רסן; במה שהמחבר מאבחן כדוּקְְּהָָה החדשה: חוסר הסיפוק, המכאוב והסבל של ימינו.

פרשת האוטובוס בקו 300, שבה ניסה ראש שב"כ לטייח הרג שני מחבלים שנתפסו חיים לאחר פיגוע חטיפה, מלווה את הציבור בישראל מאז 1984, זה יותר מארבעים שנה. הפרשה ממשיכה להיות רלוונטית וחשובה גם בימים אלה, שבהם היחסים בין זרועות הביטחון ומערכות השלטון לבין מערכת המשפט מתוחים, וימשיכו להיות כאלה, בנסיבות המיוחדות של מדינת ישראל. 

פרופ' יצחק זמיר היה היועץ המשפטי לממשלה בתקופה שבה התרחשה הפרשה. בספר זה הוא מציג את הדרמה תוך כדי התהוותה, על בסיס עדות שכתב לעצמו בזמן אמת, נשכחה בין קלסרים, התגלתה לאחרונה, ונכתבה מחדש לאור המצב במדינה. 

הספר הוא מעין רשומון מרתק, המציג שלל קולות ונקודות מבט על אותם אירועים, בעזרת ציטוטים מביוגרפיות ומראיונות עם אישים שונים, בהם שלושת אנשי שב"כ שחשפו את הפרשה. כך נפרסת בפנינו דרמה של יועץ משפטי לממשלה, שנאלץ לצאת למאבק קשה נגד שני ראשי ממשלה (יצחק שמיר ושמעון פרס), ונגד הממשלה כולה, ראש שב"כ וגם דעת הקהל, שביקשו כולם להשתיק את הפרשה. 

הפרשה נגללת כאן כמעין סיפור בלשי מותח, החושף את המורכבות בהתנהלות הצדדים, במתח שבין שמירה על שלטון החוק – לצרכים ביטחוניים. זהו דיוקן רב־לקחים של מערכות השלטון, אבל גם של מדינת ישראל בכללותה, ותמרור אזהרה בוהק לעתידה של מדינת ישראל. 

יצחק זמיר שימש דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, היועץ המשפטי לממשלה (1986-1978) ושופט בית המשפט העליון (2001-1994). הוא זכה בפרסים ובאותות כבוד, בין היתר בפרס ישראל לחקר המשפט, בפרס א.מ.ת ובפרס יושב־ראש הכנסת לקידום שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה.

"אל תתפשרו על פחות ממושלם."

כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה ממורֶים, ממנהלים, מההורֶים שלכם, מעצמכם?

העולם שאנחנו חיים בו מתגמל מצוינות, אבל גם דוחף אותנו לציפיות לא אנושיות. אנחנו משווים את עצמנו בלי הפסקה, משכנעים את עצמנו שהמאמץ לעולם לא מספיק, ומודדים את הערך העצמי רק דרך תוצאות. הפרפקציוניזם הפך לתרבות שבה כולם רצים מהר יותר, עובדים קשה יותר, ומתעייפים הרבה יותר.

תומס קורן, מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון, יצא לחקור את התופעה, והוא מראה איך המרדף אחרי שלמות דווקא פוגע במה שבאמת חשוב: ביצירתיות, בקשרים, בשקט הנפשי וביכולת ליהנות מהדברים עצמם. קורן טוען שכדי להשתחרר ממלכודת השלמות לא צריך "לתקן את עצמנו", אלא להבין שהפרפקציוניזם הוא תוצר של נורמות חברתיות בעייתיות, ושהוא הורס לנו את החיים.

להיות (לא) מושלמים הוא ספר מעורר מחשבה, שמשלב ביקורת חברתית חדה עם חמלה גדולה. ביסודו הוא מבקש להזכיר לנו שבעולם המודרני, גם "מספיק טוב" יכול להיות מצוין.

תומס קורן הוא מבכירי חוקרי הפרפקציוניזם בעולם. מחקריו הופיעו בכתבי העת והמגזינים החשובים ביותר, והרצאתו בנושא באתר TED זכתה למיליוני צפיות.