ב-25 במרץ 1942 יצא הטרנספורט הראשון למחנה ההשמדה אושוויץ. המטען היה 999 נערות ונשים צעירות, כולן יהודיות. זהו סיפורן. הרכבת יצאה מהעיירה פופרד שבסלובקיה. הן היו בתחילת חייהן, לא נשואות וחדורות תחושת הרפתקנות וגאווה לאומית. הן עזבו את בית ההורים לבושות במיטב מחלצותיהן ונופפו לשלום בשמחה, בציפייה לבאות. הן היו להוטות להתייצב לעבודתן במפעל בשירות ממשלתן ששילמה 500 רייכסמארק (כ-200 דולר) תמורת כל אחת מהן, רק כדי שהנאצים ייקחו אותן כעובדות כפייה. 999 נשים צעירות יצאו לדרך, רק מעטות שרדו.
הנשים הללו, שנשלחו למוות בטוח, לא היו לוחמות מחתרת, לא מרגלות, ואף לא שבויות מלחמה. הן היו האוכלוסייה החלשה ביותר, משוללות כוח וערך לא רק כי היו יהודיות, אלא גם כי היו נשים.
עתה, במלאות 75 שנה לשחרור המחנה, בהסתמך על ראיונות מקיפים עם ניצולות ומידע היסטורי שנאסף באמצעות מסמכים, עדי ראייה וקרובי משפחה, הסופרת עטורת השבחים הת'ר דיון מאקאדם מגוללת לראשונה את סיפורן הנוגע ללב של 999 נשים אלו.
הת'ר דיון מאקאדם כתבה עם רנה קורנרייך גליסן את הספר עטור הפרסים הבטחתה של רנה: סיפורן של אחיות באושוויץ. היא פעילה במאבק נגד הכחשת השואה ומשמשת כמנהלת וכנשיאה של Rena's Promise Foundation. בשנת 2000 יצא לאור ספר הפרוזה שלהThe Weeping Buddha. מאקאדם בעלת תואר בכתיבה יוצרת, חברה בוועד המנהל של מיזם Cities of Peace: Auschwitz ומשמשת ככותבת מאמרים לעיתונים מרכזיים בארצות הברית כגון הניו יורק טיימס, נשיונל ג'יאוגרפיק, דיילי מייל והגרדיאן.
"סיפור טרי וראוי לציון על אושוויץ במלאות 75 שנה לשחרור המחנה... סיפור מרומם רוח על כוחן המופלא של נערות צעירות בנסיבות קשות להחריד." (Kirkus Reviews)
"סיפורן עוצר הנשימה של הנשים הנשכחות מהשואה. המחקר המעמיק שערכה הת'ר דיון מאקאדם מראה כיצד נשים צעירות סייעו זו לזו לעבור בחיים את אחד האירועים המחפירים ביותר בתולדות האנושות. הספר שלה גם מעניק מבט על קורותיהן של הנשים האלה בבגרותן, ועל ילדיהן המתוארים כ'ניצולים מיד שנייה'." (גייל שיהי, מחברת רב המכר מעברים)
"תרומה חשובה לספרות העוסקת בחוויה הנשית... מצוידת בלהט לנושא ובתחקיר מקיף, הת'ר דיון מאקאדם מעניקה לטרנספורט הנשים הרשמי הראשון לאושוויץ את המקום הראוי לו בהיסטוריה של השואה." (ד"ר רושל ג' סיידל, מחברת הנשים היהודיות במחנה הריכוז רוונסבריק, מייסדת ומנהלת Remember the Women Institute)
"תיעוד היסטורי מוקפד ומלא סימפטיה ששופך אור על טרגדיה אנושית בלתי נתפסת." (Publishers Weekly)