תבניות ותמונות - יד שניה

משה צבי סגל הקדים לספר מבוא מקיף ובו הוא סוקר את בן-סירא וזמנו, מבנה הספר וצורתו הפיוטית, תורתו של בן-סירא, תולדות הספר, שרידיו העבריים ונוסחיו השונים. הטקסט עצמו מואר על-ידי פירושיו של סגל והספר נחתם במפתחות. בפרק על תורתו של בן-סירא במבוא מביא סגל את דבריו של המתרגם היווני שמספר בהקדמתו, שבן-סירא זקנו כתב את הספר כדי שאוהבי תורה ישקדו על משליו כמו על ספרי המקרא, ויוסיפו עוד יותר לעצמם שלמות מוסרית על-ידי חיים לפי תורה.

"שמי דניאל פרל... אבי יהודי. אמי יהודייה. אני יהודי... מצד אבי אני בא ממשפחה של ציונים... משפחתי דבקה ביהדות; ערכנו ביקורים משפחתיים רבים בישראל; בעיר בני - ברק, בישראל, יש רחוב על שם סבו של אבי..." דניאל פרל, כתב ה'וול סטריט ג'ורנל', נרצח באכזריות ב - 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קזדם לכן בידי קבוצה של "מטורפי אל" בקראצ'י. אלה היו ככל הנראה מילותיו האחרונות, כפי שנשמעו על גבי קלטת הווידיאו המתעדת את מותו שנשלחה למערכות העיתונים בעולם והופצה באינטרנט. כשהוא רדוף על ידי תמונות הרצח האכזרי הזה, החליט ברנאר - אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי - היהודי הנודע, לחקור את הפרשה ולצעוד בעקבותיהם של דניאל פרל ושל רוצחו עומר שייח'. החקירה ארכה שנה והובילה אותו מקראצ'י לקנדהאר, מסראייבו לניו דלהי, מאיסלאמאבאד לוושינגטון, ללונדון ושוב לקראצ'י. מי באמת הרג את דניאל פרל? מדוע נרצח ומה הספיק לגלות לפני מותו? מאחורי שאלות אלו צפות ועולות גם שאלות אחרות על אודות העולם שבו התאפשר מותו הנורא של פרל: מי הן אותן רוחות רעות חדשות שחושבות שהכול מותר, לא עוד בגלל שאלוהים אינו קיים, אלא דווקא בגלל שהוא קיים, ושהקיום הזה מעביר אותן על דעתן? האם אכן לפנינו התנגשות בין תרבויות או לא, איסלאם אחד או שניים? האם רוח מסעי הצלב והמאבק ב'ציר הרשע' הם התגובה הראויה? האם צריך להשלים עם כישלון האוניברסליות, עם הרצון לנקמה כלל - עולמית? ברנאר - אנרי לוי, פילוסוף, סופר ועיתונאי יצא לחקור את נבכי הפלנטה האיסלאמיסטית. ספרו מציע לנו תמונה מודרנית של הרוע, מפה עדכנית של הגיהנום החרישי הזה, הגדוש מקוללים חיים, שבו נרקחות האפוקליפסות הבאות שלנו. מי הרג את דניאל פרל? הפך עם צאתו לאור לרב מכר ענק בצרפת ובארצות הברית. הספר זכה בפרס 'ספר העיון הטוב לשנת 2003' של ה - Publishers Weekly.

חיים כתובים בוחן את יצירותיהם האוטוביוגרפיות של אחד־עשר סופרים ישראליים וחושף את סודותיהם הנסתרים. בניתוחיה המרתקים מתמקדת ניצה בן־דב בפן האמנותי והספרותי של כל סיפור חיים, וחושפת סוגיות יסוד בכתיבתם של סופרים הכותבים על עצמם. ניתוחיה נוגעים, בין השאר, בהתמודדותו הנפשית של עגנון עם השמועה על הכחדת עירו בשואה; בילדותו רצופת הסכנות של ס. יזהר המאפיינת ילדי ייעוד מקראיים; ביתמות הנשזרת כחוט השני ביצירתה של דליה רביקוביץ; בהימשכותו החשאית של עמוס עוז לנופי אירופה בעקבות סיפורי הוריו; בסוד המשפחתי הטראומתי המתגלה בנסיבות אקראיות ביצירת חיים באר; בכאב שני הבתים — שתי המוֹלדוֹת — בכתיבתו של סמי מיכאל; ובגעגועים של א"ב יהושע ליצירתו המוקדמת.