רטוריקה של כנות - שלמה שלטון

ניתוח שטח מאגד שלושה סיפורים שבמרכזם שאלת היסוד של הקשר והשייכות למקום - המקום הפיזי והמיקום החברתי – תוך כדי תנועה בזמן ובמרחב.
הסיפור הראשון, "המשא של מלאכי", מתאר את מסעו של מפקד בכיר לשעבר ופקיד בהווה עתידי מדומיין בין תל אביב לחרמון וחזרה במהלך מלחמה שעדיין לא פרצה. תוך כדי ביצוע המשימה הקונקרטית הוא חווה מבט רפלקטיבי על מהלך חייו עד עתה.
הסיפור השני, "חלום על דיינר", עוקב אחרי קורותיו של דוכן חומוס במזרח ירושלים ומסעה של המשפחה הפלסטינית שמפעילה אותו מהעיר העתיקה אל ואדי ג'וז וחזרה לעיר העתיקה, במהלך כשני עשורים.
גיבורי הסיפור השלישי, "הבשורה על פי פאולה", הם בעלת מלון מקומי בצפון איטליה והסובבים אותה, מילדותה - עת נשבעה אמונים להר שלמרגלותיו נמצא המלון - ועד לימינו אנו. משימת חייה היא לטפס על ההר והיא נכשלת בכך שוב ושוב - עד לסוף האפי.
התשובות השונות לשאלת השייכות נעות בין מענה שכלתני, חוש הטעם ומאמץ גופני. המשותף לכל הסיפורים הוא הניסיון האקטיבי למצוא, לנסח, ולזקק מענה.
אחרת, מה הטעם.

אסף חזני, יליד העיר העתיקה בירושלים, הוא אנתרופולוג שחוקר את היחסים שבין האדם למרחב. גם ספריו הקודמים, קניון עזאזל, רצח בשטח B וכזה וכזה תאכל החרב - יומן שדה ממלחמת חרבות ברזל - עסקו ביחסים הללו מזוויות שונות.

מותה ומותה של אמא שלי - סיפור אהבה הוא מסע ספרותי מלא יופי אל שבועיים שכמו לקוחים ממיתוס עתיק: רות בן ישראל נפרדת מיקיריה ושותה שיקוי שאמור להביא מיד למותה - אך המוות אינו ממהר להיענות להזמנה. במשך ארבעה-עשר יום מתעדת בתה, מרית בן ישראל, את אזור הדמדומים הפלאי שאליו נקלעו האם והבת: מרחב של הזיות ושל רפלקסים, של הומור פרוע ושל צלילות על טבעית כמעט.

בן ישראל מספרת על אמה ועל עצמה – בעבר ובהווה – מתוך מחויבות עמוקה לאמת ובלי קישוטים. בפרוזה שקופה ומבריקה היא מעלה ממקלדתה, כמתוך מנורת קסמים, שושלת שלמה של דמויות מסחררות במורכבותן: סבתות שמתו בתנוחות בלתי-נתפסות, דודות גלמודות שהעלימו את אַפָּן מאלבומי המשפחה, דודים בעלי המצאות משונות, אהבות צעירות שנגדעו, עוולות ופציעות שלא הגלידו. כל אלה צפים ועולים מתוך הספר כישויות אגדיות למחצה, וסיפורן משתלב בזה של האם – משפטנית בעלת שם, אישה חופשית, חריפה ובעלת נוכחות מסעירה.

זהו סיפורה של אם שלא פעלה לפי התפיסות המקובלות על אמהות, סיפורה של בת שמסרבת להתיישר ולנהוג לפי המוסכמות – ומעל הכל, סיפורה של אהבה עמוקה, מסובכת, ישרה וכנה בלי פשרות.

דורי מנור

מרית בן ישראל היא סופרת של פרוזה ועיון. ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי וספריית גן לוינסקי לפליטים ומהגרי עבודה. בעלת הבלוג "עיר האושר". בין ספריה: הרומנים אסור לשבת על צמות, טבע דומם וטרילוגיית בנות הדרקון, וספר העיון סיפורים יכולים להציל.