בסוף שנות השבעים של המאה העשרים החל המאייר והקומיקסאי היהודי-אמריקאי ארט ספיגלמן לתעד את סיפוריו של אביו ולאדק, ניצול אושוויץ. לאחר מכן הוא אייר אותם במתכונת של קומיקס: ריבועי סצינה, בועות טקסט והחשוב מכל - היהודים מופיעים בדמות עכברים, והנאצים כחתולים. מה שיכול היה להיות הפשטה גסה של השואה הפך לאחת מיצירות המופת של המאה העשרים, שאף זיכתה את ספיגלמן בפרס פוליצר בשנת 1992. אבן דרך בהיסטוריה של כתיבת רומנים גרפיים ואבן דרך בכתיבה על השואה.
מאוס הוא סיפורם של ולאדק ספיגלמן, ניצול יהודי מאירופה של היטלר, ושל בנו, מאייר המבקש להתמודד עם אביו, עם סיפורו המבעית של אביו ועם ההיסטוריה עצמה. מאוס מגולל למעשה שני סיפורים: הראשון הוא תיאורו של ספילגמן האב את אירופה של היטלר ואת סיפור ההישרדות שלו ושל אשתו; השני הוא סיפורו של ספיגלמן הבן, המחבר, על מערכת היחסים הבלתי-נסבלת שלו עם אביו המזדקן, בעודם מנסים לנהל חיים נורמליים בניו יורק.
בחלק הראשון של מאוס נעים הוריו של ספיגלמן בין מקומות מסתור שונים בפולין עד שהם מגיעים לשערי אושוויץ, שם הם מופרדים זה מזו. ספיגלמן הבן מגיע לגבול הייאוש.
הניחו בצד את כל תפישותיכם הקודמות. החתולים והעכברים שבספר אינם טום וג'רי, אלא משהו שונה למדי. זוהי סוגה ספרותית חדשה. מאוס הוא נתיב מופלא ומומלץ במיוחד למי שמתקשה לקרוא "ספרי שואה" וספרים על "הדור השני".