ספר ירושלים - בימי הבית השני סט שני כרכים - יד שניה

האוטונומיה היהודית נתפסה כסמל לקוממיות יהודית וכזכר לימים עברו של עצמאות יהודית, הן בארץ ישראל לאחר כיבושה בידי הרומאים והמוסלמים והן בארצות הגלות. היא אף שימשה כלי ראשון במעלה בשמירת הקיום היהודי בארצות הגולה ובצמצום ממדי הטמיעה וההתבוללות. לא היה שום גורם אחר שתרם תרומה כה מכרעת לקיום היהודי במשך אלפי שנות הגולה כמו הקהילה היהודית על כל צורותיה וגווניה. כרך זה הוא הראשון מתוך שלושה ועניינו האוטונומיה היהודית בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד; הכרך השני עוסק בקהילות ישראל שבארצות האיסלאם ובאירופה הנוצרית בימי - הביניים; הכרך השלישי יוחד לאוטונומיה היהודית בעת החדשה. העיסוק בשלטון העצמי היהודי הוא אפוא מן הנושאים המרכזיים ביותר בחקר תולדות עם ישראל, במיוחד לאחר צאתו לגלות. המגמה העיקרית של מחקרים אלה היא להביא בפני הקורא סיכום מעודכן של הממצאים העיקריים הקשורים באוטונומיה היהודית מזוויות ראייה שונות ומגוונות כדי שהתמונה הכוללת תהא בהירה ותמחיש את מלוא חשיבותה של התופעה, את התפתחותה ואת רב - גוניותה.

השלטון העצמי מילא תפקיד מכריע בשמירת הקיום היהודי בארצות הגולה ובצמצום ממדי ההתבוללות והטמיעה. הקהילה היהודית על כל צורותיה וגווניה הייתה הגורם הראשון במעלה להתמדת הקיום היהודי משלהי העת העתיקה ועד לראשית העת החדשה. כרך זה הוא השלישי בסדרת 'קהל ישראל'. עניינו מה שאירע לאוטונומיה היהודית בזמנים החדשים. תמורות כבירות התרחשו בחברה היהודית במעבר מדפוסי המשטר והחברה של ימי הביניים וראשית העת החדשה אל תנאיה של המדינה הריכוזית המודרנית. מוסדות רבי שנים ועתירי יוקרה נעלמו מן העולם ; אמונות ודעות נשכחו ואידיאולוגיות חדשות באו במקומן; ערכים חברתיים מקודשים נדחו מפני תפיסות עולם בלתי מוכרות ותדמיות חסרות תקדים. גלגולי הארגון העצמי, שפשט צורות ישנות ולבש צורות אחרות, הם פרק מכריע בסיפור ההיסטורי המורכב של המשך הקיום היהודי בעידן של תהפוכות הכרך השלישי של 'קהל ישראל' קרוב בענייניו לתחומי עבודתו המדעית של פרופ' ישראל היילפרין, חוקר השלטון העצמי היהודי, שלזכרו מוקדשת הסדרה.

צעדיה הקדומים ביותר של הדיפלומטיה מתועדים בתעודות מן המזרח הקדום. השליחים שימשו ערוץ תקשורת כמעט בלעדי בין שליטי המזרח הקדום וזרוע עיקרית של השלטון במדיניות החוץ. הספר סוקר את התהוותה של הדיפלומטיה העולמית ואת הפרק הראשון בתולדותיה, ההתפתחות ההיסטורית של מוסד השליחות במזרח הקדום והנורמות הכרוכות בהפעלתו, תוך שימת לב להבדלים שבקרב התרבויות והעמים השונים. המחבר סוקר את מערכת התקשורת בין מדינות, את תפקידי השליחים ואת כינוייהם ומונה נהלים בסיסיים אחידים שגובשו בעקבות התנסות ארוכת ימים.

העדויות המרובות ביותר על מוסד השליחות שביסודו של הספר הן מתקופת ארכיון מארי (המאות התשע עשרה והשמונה עשרה לפסה"נ) ומן המקרא. העדויות הללו באות בעיקר ממקורות היסטוריים וממכתבים אך גם מטקסטים משפטיים, מאפוסים ואף מיצירות מיתולוגיות. לצורך השוואה שולב מידע על מוסד השליחות בתרבויות ובאזורים מחוץ למזרח הקדום: ביוון וברומא בתקופה הקלסית, באיטליה של תקופת הרנסנס, בביזנטיון, בארצות האסלאם, במזרח הרחוק, באירופה בעת החדשה העכשווית ובחברות הפרימיטיביות העכשוויות.