גלויה מאי יווני - אלכס בראון

הספר הזה הוא בן לא חוקי למכלול הכרכים של בעקבות הזמן האבוד. הלית ישורון משכה בו מן המארג חוט אחד עומד־לעצמו: מופעיה של סבתו של המספר, המתחברים זה לזה, למן דפי הפתיחה, שבהם היא סובבת בגן בגשם השוטף, בָּזָה לחוקי הבורגנות הנשמרת־לנפשה וקווּצותיה נרטבות – דרך דפי מחלתה ומותה, המתורגמים כאן לעברית לראשונה – וכלה בשנים רבות לאחר מכן, שבהן הפשיל פרוסט שרווּלים ונהיה סופר, והוא מתייסר שסבתו, שחייו המוחמצים היו בשבילה מקור לצער, לא תדע כי סוף־סוף ישב לעבוד והוא מסיים את ספרו המונומנטלי.

סיפור מותה של הסבתא בעצם מתחיל להיטוות בסמוי מרגע הופעתה הראשונה, והיא הולכת ומתה בהדרגה לאורך שנים; זה אירוע מרכזי ב'זמן האבוד', שהמספר עד לו ומלווה אותו.

הסבתא מזדהרת כדמות השלמה ביותר במכלול של פרוסט: "סבתי השלמה באדם", ש"היתה הכל בחיי", ולעומתה נראים האחרים "יצורים חסרי ממש" – כך מתאר המספר את סבתו. דמותה היא מן ההתגלמויות המופלאות ביותר של חסד בין סבתא לנכד שאנו מכירים בספרות המערב, והדפים שייחד לה פרוסט, שהם מן היפהפיים שלו, כתובים ברוך ומתוך קרבה נרגשת, ששום דמות אחרת לא זכתה להם ממנו.

אבל הטקסט של פרוסט בספר זה אינו מעוֹר אחד. לפעמים הוא כמו נסחף להעמיד בקדמת הבמה קטעים שנונים, שהם מן הפסגות הקומיות שלו, הפוגות שהסיפור הסנטימנטלי אורב מאחוריהן.

הלית ישורון כותבת על התרגום: "חיפשתי לשון שתעביר את הנועם, את החיבה, את החרדה־להבהיל, שבהם נוקט הנכד בדבריו על אינסוף החום שמשפיעה עליו סבתו. פרוסט כותב אל־מול הטוהר של אם־אמו; אולי זה המאפשר לו לכתוב מֵאֲפֵלַת הנפש ולהישאר חי וצלול".

ב־1936, הנאצים אינם אלא חבורה של אנשים קיצונים וגסי רוח בעיניו של שטפן נוימן בן ה־15, בן למשפחה יהודית עשירה ורבת השפעה ומחזאי מתחיל, שמגרש המשחקים שלו כולל את רחובותיה של וינה מזה ואת מערכת המנהרות הסבוכה שמתחתיה מזה. חברתו הטובה ביותר היא ז'ופיה־הלנה, נערה נוצרייה מבריקה, שאמהּ עורכת עיתון אנטי־נאצי פרוגרסיבי. אולם תמימותם ושאננותם של שני המתבגרים מתנפצת עם האנשלוס – כיבוש וסיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית.

אך יש תקווה גם בימים האפלים ביותר. טרוס וייסמילר, חברת המחתרת ההולנדית, מסכנת את חייה כדי להבריח ילדים יהודים מגרמניה הנאצית למדינות שיסכימו לקבלם. מדובר במשימה שנעשית מסוכנת עוד יותר לאחר האנשלוס, כשיותר ויותר ממדינות אירופה סוגרות את שעריהן בפני מספרם הגדל והולך של פליטים המבקשים בייאושם להימלט.

דודה טרוס, כפי שהיא מכונה, נחושה להציל ילדים רבים ככל שתוכל. לאחר שבריטניה מעבירה חוק שמאפשר לה לקלוט ילדים פליטים מתחומי הרייך הגרמני, היא מעִזה לפנות לאדולף אייכמן – מי שעתיד לעזור להגות את "הפתרון הסופי של השאלה היהודית"  – כדי שיעביר לחסותה ילדים יהודים ושייתן את הסכמתו השקטה למבצע, במרוץ נגד הזמן להוציא ילדים כמו שטפן, אחיו הקטן ולטר וז'ופיה־הלנה למסע מסוכן בדרכם לעתיד לא בטוח בחו"ל. הרכבת האחרונה ללונדון הוא רומן היסטורי מרתק ומרגש המבוסס על הסיפור האמיתי של משלוחי הקינדר־טרנספורט והצלתם של עשרת אלפים ילדים יהודים מציפורני הנאצים.

מג וייט קלייטון היא מחברת רבי מכר של The New York Times. ספריה תורגמו ליותר מ־20 שפות וספרה הבלדרית מפריז ראה אור בעברית בהוצאת מטר. קלייטון היא בוגרת לימודי משפטים מאוניברסיטת מישיגן ומתגוררת בצפון קליפורניה.

"מסמר שיער... קלייטון ממחישה בחיות רבה את אומץ לבה ותושייתה של טרוס נוכח הסכנה הגדלה והולכת בשעה שהגבולות באירופה הולכים ונסגרים". – BBC

"תיאור מרתק, קורע לב ומעורר השראה של אנשים מן השורה שמקבלים החלטות של חיים ומוות בתקופה האפלה בתולדות העולם". – ג'רוזלם פוסט