ילדות רעות - קמילה סוסה ויאדה

"זו העבודה הגדולה הראשונה זה 15 שנים שכבר חודש וחצי, מלבד רגעים של מצוקה מייאשת, אני מרגיש בה בנוח", כתב פרנץ קפקא לאהובתו פליצה באואר בנובמבר 1912. עם זאת, גם הרומן היפה הזה, כמוהו כהמשפט וכהטירה המאוחרים ממנו, לא הושלם ולא יצא לאור בחייו של הסופר.

באותו מכתב, וכך גם ביומניו, קפקא מציין ששם הרומן הוא הנעדר – הנעדר ולא "אמריקה", כמו הכותרת שניתנה לו במהדורות אשר יצאו לאור לאחר מותו. ואכן, לא אמריקה אלא קרל רוסמן הוא גיבור הסיפור: אותו נער בן 17 שהוריו גירשוהו מביתם ואילצו אותו להגר מפני שהכניס להיריון את המשרתת, ובזאת כפו עליו "היעדרות": מביתו וממולדתו, ולאחר מכן גם בארץ שגלה אליה – ארצות הברית, ששם הוא מסולק או נמלט מכל מקום שהוא מנסה להיקלט בו. עד שהוא מתקבל לעבודה בתיאטרון המסתורי של אוקלהאמה, שאין לדעת לא את גודלו ולא את טיבו וגם לא את הגורל המזומן בו לקרל רוסמן, שכן הפרק נקטע בעודו ברכבת הנוסעת לשם.

הנעדר, בפשטותו האנושית והנוגעת ללב, המצערת והקומית כאחת, פורט על מיתרים שונים מהמיתרים שהמשפט והטירה פורטים עליהם. הוא מתפרסם כעת בתרגום ראשון לעברית שנעשה במלואו על פי המהדורה הביקורתית המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.

יצירת מופת זו היא תוספת יקרת ערך לתרגומיה של אילנה המרמן מכתבי הסופר. קדמו לה: המשפט, היונה שעל הגג, מכתבים לפליצה ורופא כפרי וכתבים אחרים. לספר נלווית אחרית דבר מאירה עיניים מאת המתרגמת.

פסקה אחת המתארת זיכרון ילדות של המשורר ההונגרי ג'וּלָה אִיֶשׁ, המופיעה בספרו על חיי הכפר בארצו, לא נתנה למורניין מנוח. שנים ארוכות היה משנן מדי יום את תיאור המראה הנורא שנגלה בוקר אחד לעיני אִיֶשׁ הילד – וצל היה נופל על נפשו. 

מן הצל הזה נמשכים פרקי הספר אינלנד, הנפרשׂים על פני שלוש יבשות ונשזרים זה בזה בנימי סוד. חלקם משיקים לביוגרפיה של מורניין ואחרים נדמים ספקולטיביים, כמעט חלומיים, אך כולם נטועים בנופים מישוריים רחבי-ידיים, ונושאים געגוע לדברים שאולי לא היו מעולם.

במכתב לחוקר ספרות כתב מורניין כי ביצירתו הוא מנסה בכל דרך להתקרב לדמות שנגלתה לו לראשונה בקריאת ספר, אך משנכשל הוא פונה לעשות את מה שהיה עושה ילד מבולבל ונסער, או גיבור אגדה: הילד היה מפליג בחלום אל זירת הספר כדי לפגוש את דמויותיו. גיבור האגדה היה פוסע דרך דף של ספר כאילו היה דלת, אל המקום שבו הדמויות הן אנשים של ממש.
דפי אינלנד הם דלתות. 

ג'ראלד מורניין (מלבורן, 1939), הוא מהחשובים בסופרי אוסטרליה, ואולי המקורי שבהם. הוא חי בפרישוּת ואף פעם לא יצא מארצו. ספריו מתארים בלשון צלולה ומדויקת עולם מורכב וחסר גבולות, כזה שיכול להתגלות לאדם רק בדל"ת אמותיו.

עמרי שפירא (2025-1988), מתרגם הספר, תרגם גם את המישורים של מורניין, שיצא לאור בהוצאת כרמל בשנת 2022.