שָׁאוּל הֶחָתוּל יוֹצֵא לְטִיּוּל
בְּנַעֲלָיו הַלְּבָנוֹת הַחֲדָשׁוֹת.
אֲבָל, אוֹי! בַּדֶּרֶךְ מְחַכִּים לוֹ מִכְשׁוֹלִים וְהַפְתָּעוֹת,
וְהַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ הוֹפְכוֹת מִלְּבָנוֹת לַאֲדֻמּוֹת, לִכְחֻלּוֹת, לְחוּמוֹת וְלִרְטוּבוֹת.
הַאִם שָׁאוּל הֶחָתוּל מַתְחִיל לִבְכּוֹת?
מָה פִּתְאוֹם!
הוּא מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ וְשָׁר לוֹ אֶת שִׁירוֹ...
אֲנִי אוֹהֵב לִצְעֹד בְּנַעֲלַיִם לְבָנוֹת הוּא הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן עַל שָׁאוּל הֶחָתוּל, שֶׁכָּבַשׁ אֶת לֵב הַיְּלָדִים בְּכָל הָעוֹלָם. מֵאָז רָאוּ אוֹר סְפָרִים רַבִּים עַל הֶחָתוּל הַשָּׂמֵחַ, שֶׁתָּמִיד מְחַכֶּה לְמַשֶּׁהוּ טוֹב.