ביום שבו השקט נקטע באכזריות – בשעה שחמאס טבח באלפי יהודים והותיר עשרות רבות של משפחות שכולות וקהילות הרוסות — יצא הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, למסע בין בתי אבלים, בתי חולים, בסיסים צבאיים, מוקדי זיהוי גופות ומעגלי חוסן. במסע הזה הוא לא חיפש רק את עַם ישראל, אלא גם את האמונה.
ספר זה אינו רק יומן אישי מתקופה מטלטלת. זהו מסמך נדיר שבו רב ומנהיג רוחני מביט עמוק אל תוך עיניהם של הורים שכולים, ילדות חטופות, חיילים פצועים ומתנדבים חדורי שליחות, ותוהה — כיצד שומרים על צלם אנוש ועל האמונה כשהעולם מתפרק סביב? מה מחזיק אותנו רגע אחרי הזוועה? איך משקמים לא רק את הבתים, אלא גם את הלבבות?
בין דפי הספר שזורות עדויות, חוויות ותפילות, וכן מפגשים מעוררי השראה ותובנות עמוקות על כוחה של קהילה, על עוצמתה של רעות ועל תפקידה של מנהיגות דתית בעידן של שבר וצמיחה.
הספר דמעות של אמונה קורא לשוב ולִבחור, מדי יום מחדש, מתוך הזיכרון, באנושיות, באחריות ובאמונה.