זו היא אמריקה - גד יאיר

גם אם לפעמים אנחנו מרגישים חסרי כוח, האמת היא שיש לנו יותר כוח מכפי שאנחנו נוטים להאמין.

לעתים קרובות אנו מניחים שהכוח מגיע לאלה בעלי הקול הרם ביותר או הנוכחות הסמכותית ביותר, אבל רוב מה שלימדו אותנו על כוח – איך הוא נראה, איך הוא פועל, ולמי הוא שייך – פשוט לא נכון.

לשחק בכוח, המבוסס על 20 שנות מחקר מדעי, מציע פרספקטיבה חדשנית ועמוקה על כוח ככלי נגיש ודינמי שאפשר ללמוד אותו ולגייס אותו לטובתנו. כוח אינו מוגבל לדרגים הגבוהים או לבעלי התארים. הוא מתקיים בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה. הוא אינו רק עניין של היררכיה – אלא תוצאה של הצורך שלנו באחרים, של אמון והשפעה הדדית. ובפשטות, כוח הוא היכולת לשלוט במה שיקרה לאחרים כי הם זקוקים לנו למשהו. הוא נובע מן ההקשר, לא מאישיות.

דברה גרונפלד, הפרופסורית לפסיכולוגיה, מראה מדוע דווקא ההבנה שהכוח הוא משחק תפקידים יכולה להפוך אותנו לאנשים בעלי עוצמה אמיתית. היא מציעה להפסיק לחשוש מהבמה, ללמוד מתי לעלות אליה בביטחון (הבלטת הכוח) ומתי דווקא נכון לפנות מקום, להקשיב, ולפעול בעדינות (הצנעת הכוח).

לשחק בכוח מעניק כלים מעשיים להתמודדות עם כוח – בעבודה, בבית או מול עצמנו – ומלמד איך להשתמש בו כדי להגן על עצמנו ולהגיע להישגים, לגייס בעלי ברית, להתמודד עם בריונים ולגלם את הדמות הנכונה בכל סיטואציה. הוא מדבר אל מי שרוצה להשפיע, ומעוניין לעשות זאת בצורה אותנטית ואפקטיבית. כי כוח הוא לא תכונה אישית – הוא תפקיד שאנחנו מגלמים בסיפור של מישהו אחר.

דברה גרונפלד היא פסיכולוגית חברתית ופרופסורית בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המחקרית התפרסמה בכתבי עת מדעיים, ב־The Wall Street Journal, ב־The New Yorker, ב־O: The Oprah Magazine וב־The Washington Post.

 

"ספר חכם ומתאים לזמננו על שימוש בכוח בחיי היום־יום – וחשוב לא פחות, על איך לא להשתמש בו". – דניאל גילברט, פסיכולוג באוניברסיטת הרווארד ומחבר להיתקל באושר (בעברית בהוצאת מטר)

הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905.

ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי.

קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה.

ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.