זהות חבולה

פרשת האוטובוס בקו 300, שבה ניסה ראש שב"כ לטייח הרג שני מחבלים שנתפסו חיים לאחר פיגוע חטיפה, מלווה את הציבור בישראל מאז 1984, זה יותר מארבעים שנה. הפרשה ממשיכה להיות רלוונטית וחשובה גם בימים אלה, שבהם היחסים בין זרועות הביטחון ומערכות השלטון לבין מערכת המשפט מתוחים, וימשיכו להיות כאלה, בנסיבות המיוחדות של מדינת ישראל. 

פרופ' יצחק זמיר היה היועץ המשפטי לממשלה בתקופה שבה התרחשה הפרשה. בספר זה הוא מציג את הדרמה תוך כדי התהוותה, על בסיס עדות שכתב לעצמו בזמן אמת, נשכחה בין קלסרים, התגלתה לאחרונה, ונכתבה מחדש לאור המצב במדינה. 

הספר הוא מעין רשומון מרתק, המציג שלל קולות ונקודות מבט על אותם אירועים, בעזרת ציטוטים מביוגרפיות ומראיונות עם אישים שונים, בהם שלושת אנשי שב"כ שחשפו את הפרשה. כך נפרסת בפנינו דרמה של יועץ משפטי לממשלה, שנאלץ לצאת למאבק קשה נגד שני ראשי ממשלה (יצחק שמיר ושמעון פרס), ונגד הממשלה כולה, ראש שב"כ וגם דעת הקהל, שביקשו כולם להשתיק את הפרשה. 

הפרשה נגללת כאן כמעין סיפור בלשי מותח, החושף את המורכבות בהתנהלות הצדדים, במתח שבין שמירה על שלטון החוק – לצרכים ביטחוניים. זהו דיוקן רב־לקחים של מערכות השלטון, אבל גם של מדינת ישראל בכללותה, ותמרור אזהרה בוהק לעתידה של מדינת ישראל. 

יצחק זמיר שימש דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, היועץ המשפטי לממשלה (1986-1978) ושופט בית המשפט העליון (2001-1994). הוא זכה בפרסים ובאותות כבוד, בין היתר בפרס ישראל לחקר המשפט, בפרס א.מ.ת ובפרס יושב־ראש הכנסת לקידום שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה.

בעיות יסוד בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל (1859-1938) מבוסס על סדרת הרצאות שנמסרה על ידי הוסרל במהלך החורף של השנים 1910-11. חיבור זה נחשב למבוא המוצלח והנגיש ביותר שהוסרל כתב להגותו הפנומנולוגית, שכן קהל היעד המקורי שלו היה סטודנטים, והוא נמנע מהעומס המושגי והטכני המאפיין לעיתים את כתביו. בצעדים הדרגתיים מוליך הוסרל את הקורא מהעמדה היומיומית, שבה מקבלים את העולם וקיומו כמובנים מאליהם, אל עבר העמדה הפנומנולוגית המבקשת לכונן מדע אבסולוטי של מהות. העולם ומושאיו משמשים עבור הוסרל אינדקס לחשיפת הרבדים הסמויים של הפנייה התודעתית לעבר מושאים, לתיאור זרם המודעות כמאוחד ושלם, ולנקיטות העמדה הסובייקטיביות.

רבים מהרעיונות המופיעים בהרצאות מהווים חוליית קישור חשובה בין פריצת הדרך של הוסרל ב"מחקרים לוגיים" לבין הניסוח המלא של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית ב"אידאות I". כאן הוסרל מעמיק בניתוח המבנים היסודיים של חווית העולם הסובב, תוך שהוא משרטט הבחנה מכרעת בין הגוף כאובייקט פיזי לבין הגוף כ"בשר חי". כמו כן, הוא נותן דגש מיוחד לשאלת הבין-סובייקטיביות, לאופן שבו ה"אני" מתנסה בתודעות אחרות באמצעות אקט של אמפתיה, ולתיאום בין ריבוי הסובייקטים המרכיבים את עולם הניסיון המשותף. כחלק מביסוס המתודה הוסרל מציג את הרעיונות של אפוכה ורדוקציה, גם בהקשר של בין-סובייקטיביות, תוך שהוא מתמודד עם התנגדויות אפשריות כגון סוליפסיזם. בנוסף לכך הוא עוסק בטווח הידע הפנומנולוגי, ברעיון של טרנסצנדנציה באימננציה, ומבחין בין מדע פנומנולוגי לתחומים מדעיים ופילוסופיים אחרים.

מהדורה זו של בעיות יסוד בפנומנולוגיה מנגישה טקסט מכונן המדגים את המאמץ הפילוסופי הבלתי מתפשר של הוסרל להשגת בהירות פנימית ומבט פנומנולוגי מעמיק. הגותו הפנומנולוגית של הוסרל השפיעה בין השאר על היידגר, סארטר ומרלו-פונטי.

שמאי זינגר (1935-2024) תרגם את הספר יחד עם עמי גרינפלד, אשר כתב הקדמה רחבת היקף ומעמיקה להגותו של הוסרל.