ספרו החדש של מנשה כהן, זהות חבולה, מתאר נפגעי נרקיסיזם אשר נשחקים מהזדהות טראומטית עם מתעללים, ואי לכך נותרים במצב של ניכור ביחסים עמם. מדובר במצבים של קיפאון פוסט-טראומטי שבו לא ניתן להתרחק מהמתעלל ולא ניתן להתקרב אליו, מצבים שבהם התוקפן שבחוץ והתוקפן שהופנם שוחקים באופן מתמיד את נפש הקורבן שנעשה חסר אונים. התפתחות הזהות של הקורבן משתבשת, והוא כסובייקט נשאר כלוא במעין פקעת נפשית-גופנית שמנותקת מהחלל ומהזמן מבלי יכולת להיחלץ. המחבר מעלה כאן טראומות זהות שונות הנוצרות אצל ילדים להורים נרקיסיסטים, ילדים אשר נמצאים בעיסוק נפשי טורדני של חיפוש עצמי, סובלים מלחץ נפשי, ניתוקים ומרגשות אשם קשים. מהנושאים המרכזיים המתוארים בספר: לחיות בחרדה מתמדת, להיות כלואה בתוך עצמי, לחיות לפי הדוקטרינה של השבט, לחיות באשמה מתמדת, להלך על חבל דק, וכשכלו כל הקיצין להיזרק לרחוב בחוסר כול. למרבה הצער, מי שסבל מהזדהות עם התוקפן נוטה לעיתים לשחזר את הדפוס הזה ביחסים עם אחרים, וכך מתהווה העברה בין-דורית של יחסים סאדו-מזוכיסטיים. "כשאתה אוהב ומעריך מישהו (הורה, בן זוג) והוא תוקף אותך פיזית או מילולית אתה נעשה מבולבל, חצוי, מתקשה להתקרב, רוצה להתרחק. איך מתגברים על הפגיעה והבלבול? בדרך כלל לא ממש מתגברים, בוודאי כשהיא מתרחשת בגיל הרך, אבל מנסים לעשות מניפולציה לנפש שלנו: מאשימים את עצמנו שאנחנו גרמנו לזה וגם שאנחנו אחראים על הרוע, מנסים להתגונן ולהדוף, אולי מנסים להתרחק אבל זה לא עוזר, מתנתקים מהקשר ואז סובלים בפנים מרגשות אשמה וזוכים להתקפות מהפוגע" (מתוך הספר). מנשה כהן הוא פסיכולוג קליני בכיר, מטפל בפוסט-טראומה ובנפגעי נרקיסיזם. ספרו "פתאום אביב בסתיו" (הוצאת כרמל, 2015) נכתב בשיתוף עם סמדר גונן. "זהות חבולה" הוא ספרו השלישי בנושא נרקיסיזם. שני ספריו הקודמים בנושא, "הדמות מאחורי המראה" (2020) ו"מי רוקד עם הנרקיסיסט?" (2022), ראו אור בהוצאת רסלינג.
הדבר שהטריד את טארק יותר מכול היה אסטרטגיית ההגנה שאימץ בעל הבוסתן. שודדי המשמישים התרבו בעת ההיא, שכן רק ימים ספורים נותרו עד בואו של הסוחר המיועד לקנות את הפרי ולמכור אותו בערים הגדולות ... בשנים הקודמות, בתקופה זו ממש, הצליח לפשוט על הבוסתנים למרות השמירה הכבדה, ולשדוד מלוא חופניים מהפרי המיתולוגי. חלק מהפירות היה זולל בעצמו ואת השאר היה מחלק לחברי כיתתו. בשנה שעברה פרץ לבוסתן של אבו-לִִבְְּדֵֵה, אכל ככל יכולתו מהמשמישים, ויצא בשן ועין.
הרומאן עונת המשמישים מקים לחיים את המיתולוגיה של פרי גן העדן, על עונתו הקצרה והכמיהה אליו. זוהי ביוגרפיה מדומיינת על אדם וטבע, במקום שבו הטבע הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ותנועתו מכניסה אותנו לעולמו הפנימי של גיבורו טארק, לעומק תודעתו, לזיכרונות ילדותו באֻֻם אלפחם, אך גם ממפה את התמורות שחלו במקום בעשורים האחרונים – תמורות המתגלות בחדות לעינו כשהוא שב אליו לאחר היעדרות ממושכת. הכפר גדל, אך כמו הרבה כפרים פלסטיניים אחרים, המכונים ברשומות "ערים", הפך למרחב מגובב נטול מרכזים עירוניים או תשתיות, המורכב ממתחמים גדולים וחסרי פשר. ספרו של אגבאריה מציע מסע נוסטלגי שחותר תחת עקרון הנוסטלגיות, ומתמקם במרחב העמום שבין האוטופי לדיסטופי.
עונת המשמישים הוא הרומאן הראשון שנכתב על אֻֻם אלפחם, והוא שזור בהיסטוריה של הארץ וברבדים המיתולוגיים של המקום במאה השנים האחרונות.
"הרומאן המיוחד הזה מבוסס על שני מהלכים סותרים באופן מהותי. האחד הוא מעשה של קינה על העבר שאיננו, והשני הוא מעשה של התנגדות לקינה".
המחיר שלנו:
76.80
₪