168 שעות של הפרעת קשב

"ערפל סמיך הפתיע אותי בהרי הספסארט כך שנאלצתי מוקדם בערב להיכנס אל האכסניה הראשונה שנקרתה בדרכי. כעבור זמן קצר נכנסו אדונים אחדים אל האכסניה, עטופים במעילים עבים, והצעיר שבהם הזמין בקול רם וצורמני קפה חם מאוד וספל שוקולדה. התבוננתי בחבורה וראיתי שהיושב לפני הוא לא אחר מאשר המסית והנואם אדולף היטלר".
בתיאור זה של פגישה מקרית עם אדולף היטלר פותח פרידריך דוד וייל את חיבורו, אשר נכתב לאחר שנאלץ לעזוב את גרמניה ולהגר לארצות הברית בעקבות רדיפת הנאצים. וייל, ששימש כראש איגוד סוחרי היין בפרנקפורט וכיועץ לממשלה, הגיש חיבור זה העוסק בחייו בתקופת עליית הנאצים לשלטון לתחרות מטעם אוניברסיטת הרווארד בשנת 1939.
וייל מגולל את אירועי התקופה ומנתח את הבעיות הכלכליות והחברתיות של גרמניה, ושוזר בתוכם את סיפורו האישי והמשפחתי, במהלכו נודה, נאלץ לחסל את עסקיו, נותק מחבריו ונכלא בבוכנוולד. ולמרות כל אלה הוא ממשיך לחוש קשר עמוק לגרמניה של פעם, לאותה מולדת ששקעה למצולות ובגדה בו. הוא מבין את מצוקתם של חבריו, קולגות, מכרים וידידי נפש, הנאלצים לנתק עמו מגע פן יבולע להם, ומשתומם בפליאה כאשר, בהסתר ובעלטת הלילה, מצאו אחדים מהם את תעצומות הנפש להיפגש איתו, תוך סיכון חייהם, להסביר, להתנצל ולהיפרד.
לצד היותו מסמך היסטורי בעל ערך רב ורלוונטי לזמננו, אשר נכתב בזמן אמת, בגידת המולדת פותח צוהר אל עולם אנושי וחברתי מורכב. השילוב בין ניתוח היסטורי מעמיק לתיאור אישי מרגש הוא נדיר ולא לעתים מזומנות נמצא כמוהו בספרי שואה או ביומני עדות. בפרספקטיבת הזמן, הצליח וייל, שראה את הנולד והתריע עליו כבר ב-1939, ליצור זכוכית מגדלת המתבוננת מקרוב במרקם האנושי והחברתי שמתגבש במשטר דיקטטורי.
אישיותו המיוחדת של וייל, גישתו לחיים והתבוננותו המפוקחת, הכואבת והחומלת בסובב אותו משאירים חותם עמוק על הקורא ומושכים אותו אל תוך חוויית קריאה סוחפת ומצמררת.

"כשאומה נמצאת במלחמת זהות פנימית, המוסדות שלה משתתקים. עובד ציבור שלא יודע את מי הוא משרת, קצין שמבולבל לגבי צדקת הדרך, ומערכת משפט שמתנתקת משורשי העם – כל אלו הם תוצרים של אותה מלחמה. המערכת קרסה כי היא איבדה את המצפן המשותף"
בבוקר שבת שמחת תורה תשפ"ד, כשהאסון חשף את הקונספציה והחידלון שפשו במערכת הביטחון, גילו אזרחי ישראל גם את הקיפאון והקיבעון שנגסו בתחום האזרחי: משרדי הממשלה והשירות הציבורי נחשפו בחולשתם ובאוזלת ידם. מערכות ענק, הנהנות מתקציבי עתק, התקשו לתת מענה לצרכים הדחופים והרבים. הקריסה הזו אל מול האסון רחוקה מלהיות הפתעה; זוהי תוצאה צפויה של מערכת שנשחקה במשך שנים עד דק.
הספר הזה הוא מסמך רחב ומעמיק שצולל אל "הקופסה השחורה" של המנגנון הציבורי בישראל. מחקר ארוך-שנים של ד"ר רות קבסה-אברמזון, הכולל ראיונות שערכה עם בכירי המערכת, חושף את מלחמת האתוסים שהופכת את השירות הציבורי לגוף ללא מצפן, ומציע קריאת כיוון בהירה ואופטימית שתוודא שהמדינה תשוב אל מקורותיה ותחזור לעבוד בשבילנו, האזרחים, בימי אסון ובימי שגרה.
כיצד קריסתו של גשר הפכה לנקודת מפנה שהבטיחה שאף גשר לא יקרוס יותר?
מיהם שחקני הווטו וכיצד הם משתקים את השירות הציבורי?
מדוע התגאה בכיר בשירות הציבורי בכך שסיכל תהליכים במשרד בתקופת שירותו?
איך מתנפצות הצהרות ה"משילות" אל סלע הבירוקרטיה?



ד"ר רות קבסה-אברמזון דוקטור לניהול ויזמת הפועלת לחיזוק הגליל, הציונות והזהות היהודית. כיהנה כחוקרת אורחת ב- UCLA, ניהלה את תכניות ההכשרה לבכירים בשרות המדינה בגו'ינט ישראל, הקימה את מיזם שבת UNPLUGGED והמכון הלאומי לשבת ומילאה תפקידים בכירים בחברה למתנ"סים. בוגרת מנדל. נולדה וגדלה בחצור הגלילית, מתגוררת בירושלים, נשואה ואם לארבעה. זהו ספרה הראשון.