אוטוקרטיה בע”מ

"מערכת יחסים יכולה לעזור לכם לטפח אהבה, אבל בסופו של דבר – כמו מראה – היא רק תשקף את השפע או העדר האהבה שלכם כלפי עצמכם" משפט שסומן מאות פעמים על ידי קוראי קינדל ברחבי העולם

דברים שלא לימדו אותנו על אהבה עוסק בנושא החשוב מכולם, שלא מלמדים עליו דבר בבית ספר או באוניברסיטה. לכולנו מגיע להיות נאהבים, אבל ראשית עלינו לדאוג לצרכים הרגשיים שלנו, כי אנחנו האהבה שאליה אנחנו משתוקקים. וגם אם נפגענו, אנחנו יכולים לטפל בעצמנו ולהתעלות מעל הכאבים והאגו. כך נוכל להעניק ולקבל אהבה טהורה ועמוקה. 

לאנרגיית האהבה השפעה מרוממת, שמנטרלת תסכולים הנובעים מציפיות לא מבוססות. אנחנו מחפשים מישהו שישלים אותנו, כי החלטנו שאנחנו לא שלמים, והתרבות מחנכת אותנו לחפש אהבה שתגיע מבחוץ. אבל המקור שלה הוא תמיד פנימי.

כך, גם אם נחווה גוסטינג או גזלייטינג בעידן המהיר שלנו, עדיין כדאי קודם להתבונן פנימה. כי טבעה של האהבה הוא אחד, בין שהיא מופנית כלפינו עצמנו, כלפי חברים, כלפי משפחה, כלפי בני או בנות זוג או כלפי היקום בכללותו. 

דברים שלא לימדו אותנו על אהבה מפרק את המיתוסים והטעויות בנושאי אהבה וזוגיות, בכתיבה רוויית אמפתיה, אופטימיות וחוכמת חיים. הוא נועד לכל מי שמוצאים את עצמם מסתבכים בחיי האהבה שלהם. 

וֶקס קינג הוא מחבר רבי מכר בריטי, מורה רוחני, ומאמן תודעה עם מאות אלפי עוקבים באינסטגרם. הוא התגבר על ילדות קשה שכללה התייתמות מאב בהיותו תינוק, תקופות שבהן משפחתו הייתה חסרת בית, וחיים בשכונות בהן סבל מגזענות ומאלימות. ספריו תורגמו לארבעים שפות.

הבית הפילוסופי הוא אסופת מאמרים המבוססת על סדרת הרצאות שהתקיימה במכון ון ליר. הספר מבקש לבחון מחדש את אחד המושגים הטעונים, הבסיסיים והחמקמקים ביותר בקיום האנושי: הבית. הבית הוא מושא לכמיהה עמוקה, מקום של ביטחון, שייכות ואינטימיות, המרחב שבו אנו אמורים להיות "אצל עצמנו" ולמצוא מנוח. אך כפי שמראים המאמרים בספר – העוסקים בהגותם של פילוסופים בולטים כפרידריך הגל, היינריך היינה, ולטר בנימין, ז'אק דרידה, אדוארד סעיד וג'ודית באטלר – לבית יש גם צד אפל ומסוכן. התשוקה לביתיות ולזהות אחידה ומוגנת עלולה להוביל בהכרח להדרה, לניכור ואף לאלימות קשה כלפי מי שנתפס כזר וכמאיים על השלווה המדומה.

הכותבים בספר נעים בין המטפורי לקונקרטי, בין הפילוסופי לפוליטי, ומציעים קריאה ביקורתית המערערת על התפיסה הרומנטית והשמרנית של הבית כמבצר סגור. הם חושפים את המתח המתמיד בין הרצון להרגיש בבית לבין האתיקה של הגלות והאל-ביתיות; בין הבית הבטוח של הגל לבין העמידה על הסף של בנימין או הגלותיות של סעיד.

הדיון הפילוסופי המוצג בספר אינו מנותק מהמציאות המדממת והכואבת שבה אנו חיים, שבה רבים כל כך נותרו חסרי בית במובן הממשי ביותר, ושבה שאלת הפליטות, ההרס והאובדן הופכת לשאלה דחופה וקיומית. דווקא בעת הזו, הספר מזמין אותנו לחשוב על הבית לא כנחלה בלעדית המקדשת אדנות וכוח, אלא כמרחב של פגיעות משותפת ותלות הדדית. זהו ניסיון אמיץ וחשוב להבין את המחיר הכבד של הכמיהה לבית, ולשאול אם אפשר לכונן תחושת שייכות שאינה כרוכה בהכרח בנישולם ובחורבנם של אחרים.