היהודים בספרד לפני הכיבוש הערבי בראי החקיקה - יד שניה

המזרח התיכון – ערש לידתן של שלוש דתות והרבה תרבויות – היה במשך מאות בשנים מוקד של יצירה תרבותית, מדעית, רעיונית וטכנולוגית, וזירת הקרב של אימפריות הנאבקות זו בזו. ברנרד לואיס, ההיסטוריון הנודע, מתאר בלשון בהירה וקולחת את התמורות המפליגות שעברו על אזור זה באלפיים השנים האחרונות: החל באימפריה הרומית ובאימפריה הפרסית, שהקיזו את דמן במאבק על השליטה בו, דרך עליית הנצרות והאסלאם, וכלה בימינו אלה בעיראק של סדאם חוסיין ובאירן, שמהפכה אסלאמית השתלטה עליה. בפרק האחרון של הספר דן המחבר בהשפעה המעמיקה שהיתה להתפשטות הרעיונית והטכנולוגיה מן המערב על אזור זה, ועל התגובות שחידושים אלה עוררו בתושביו המגוונים.

המחבר, הנמנה על גדולי חוקרי האסלאם ותרבותו, משלב בסקירתו המאלפת את רוחב ידיעותיו עם כישרונו לחשוף את העיקר מסבך של פרטים ואירועים. לקח ותובנה מיוחדים מזומנים לקורא הישראלי התוהה על גורלה ומקומה של מדינתו באזור סוער ורב תהפוכות זה. היהודים, כך מלמדנו ברנרד לואיס, לא היו מעולם נטע זר במזרח התיכון.

צעדיה הקדומים ביותר של הדיפלומטיה מתועדים בתעודות מן המזרח הקדום. השליחים שימשו ערוץ תקשורת כמעט בלעדי בין שליטי המזרח הקדום וזרוע עיקרית של השלטון במדיניות החוץ. הספר סוקר את התהוותה של הדיפלומטיה העולמית ואת הפרק הראשון בתולדותיה, ההתפתחות ההיסטורית של מוסד השליחות במזרח הקדום והנורמות הכרוכות בהפעלתו, תוך שימת לב להבדלים שבקרב התרבויות והעמים השונים. המחבר סוקר את מערכת התקשורת בין מדינות, את תפקידי השליחים ואת כינוייהם ומונה נהלים בסיסיים אחידים שגובשו בעקבות התנסות ארוכת ימים.

העדויות המרובות ביותר על מוסד השליחות שביסודו של הספר הן מתקופת ארכיון מארי (המאות התשע עשרה והשמונה עשרה לפסה"נ) ומן המקרא. העדויות הללו באות בעיקר ממקורות היסטוריים וממכתבים אך גם מטקסטים משפטיים, מאפוסים ואף מיצירות מיתולוגיות. לצורך השוואה שולב מידע על מוסד השליחות בתרבויות ובאזורים מחוץ למזרח הקדום: ביוון וברומא בתקופה הקלסית, באיטליה של תקופת הרנסנס, בביזנטיון, בארצות האסלאם, במזרח הרחוק, באירופה בעת החדשה העכשווית ובחברות הפרימיטיביות העכשוויות.

ספר זה, האחרון מפרי עטו של פרופ' יהושע פראוור ז"ל, מציג מסכת היסטורית ייחודית למדי: תולדותיה של הקהילה היהודית בארץ - ישראל כחברת מיעוט בתוך מסגרת מדינית שנשלטה בידי חברת מיעוט זרה, כובשת - החברה הצלבנית. בממלכת ירושלים שהקימו הכניעו הכובשים הזרים תחת ממשלתם גם את חברת הרוב המוסלמית וביקשו להכתיב לה את תנאי חייה. ברם כדי לקיים את שלטונם נזקקו הצלבנים לעתים לפשרות. אף על פי שאסרו על היהורים להתגורר בירושלים, השלימו עם מציאותן של קהילות יהודיות ביישובים רבים וחשובים בתחומי ממלכתם. קהילות אלה הן שקיימו את רצף היישוב היהודי בארץ - ישראל בתקופה הצלבנית. על פי עדותו של פרופ' יהושע פראוור )30.4.1990 - 10.11.1917( - מגדולי חוקרי הצלבנים בעת החדשה - נושא רצף היישוב היהודי בארץ הוא שמיקד את התעניינותו בתולדות ארץ - ישראל בימי הביניים בכלל, ובממלכת ירושלים הצלבנית בפרט. התעניינות זו היא שהניבה את ספריו המקיפים על תולדות ממלכת הצלבנים ועל החברה הצלבנית, ספרים שעליהם התחנכו דורות של מורים ותלמידים בארץ, ושכללו פרקים על קהילות ישראל באותה ממלכה. ספרים אלה בגירסותיהם הלועזיות הקנו ליהושע פראוור שם עולם. הספר המוגש בזה לקורא העברי מוקדש כולו לתולדות היהודים בממלכת ירושלים ולשינויים החשובים שחלו באותה התקופה בדמות דיוקנן של קהילותיהם, וכך הוא מהווה כמין נקודת השיא, גולת הכותרת, במפעלו המדעי של יהושע פראוור בעברית.