סודות מארץ שפע

הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905.

ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי.

קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה.

ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.

קריאת חובה לכל הורה: על בריאות הנפש של בני נוער בעידן הטלפונים החכמים, הרשתות החברתיות והביג טק – כולל מתווה שיבה אל ילדוּת בריאה, חופשית ומאוזנת יותר.

בתחילת שנות העשרה של המאה ה-21, אחרי יותר מעשור של יציבות ואפילו של שיפור, חלה צניחה חדה במדדי בריאות הנפש של מתבגרים. שיעורי הדיכאון, החרדה, הפגיעה העצמית וההתאבדות נסקו, לעתים בשיעור של יותר מפי שניים. השאלה המתבקשת היא למה.

בספרו דור בחרדה מציג הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט את הסיבות לעלייה המדאיגה בהופעת מחלות הנפש בקרב בני נוער ברחבי העולם. במחקרו על טבעה של הילדוּת, הוא מתאר את המעבר מ"ילדוּת המבוססת על משחק", שהחלה להיעלם בשנות ה-80 של המאה ה-20, אל ה"ילדוּת המבוססת על טלפון", שתפסה את הבכורה בעשור השני של המאה הנוכחית, וטוען כי זהו מהלך מכריע, משום שכדי להתבגר כראוי ולהיות למבוגרים כשירים ומשגשגים ילדים זקוקים למשחק ולחקירה עצמאית. 

בקול צלול וברור היידט דוחק בנו לקחת יוזמה ולפעול, תוך שהוא מאבחן את "בעיות הפעולה הקולקטיבית" שאנחנו לכודים בהן ומציע ארבעה כללים פשוטים שיוכלו לשחרר אותנו מהן. הוא מתאר בפרוטרוט צעדים שהורים, מורים, בתי ספר, חברות טכנולוגיה וממשלות יכולים לנקוט כדי לשים קץ למגפת מחלות הנפש הזאת ולהשיב על כנה ילדוּת טובה יותר.

ג'ונתן היידט הוא פרופסור למנהיגות מוסרית בבית הספר סטרן למנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק וחוקר פסיכולוגיה מוסרית ופוליטית. הוא בעל תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה (1992) ולימד במשך 16 שנים באוניברסיטת וירג'יניה. ספרו הקודם שיצא בעברית, למה אתם תמיד צודקים (ידיעות ספרים, 2023), זכה להצלחה רבה. 

 

"בעיקשות ובגילוי לב היידט פורש לפנינו את השלכות העובדה שהתרנו לילדים להיסחף יותר ויותר אל תוך העולם הווירטואלי... ומציג הצעות ופתרונות שיכולים לעזור להגן על דור העתיד". - טיים

"מעשרת הספרים החשובים של 2024" – וול סטריט ג'ורנל