הופרדנו כך

האיווּי ל(אי)היות בפסיכואנליזה מאפשר לקורא מפגש קרוב ומרתק עם קליניקה ממשית ומבט חדשני על מקומו של הפסיכואנליטיקאי. בספר מוצג פרויקט ייחודי וחתרני סביב המושג ל(אי)היות, שמעבר לנגיעתו בתחום הקליני הצר, הוא מרחיב את ההבנה המדעית והתרבותית בנושאים של שפה, אינטימיות, גבר ואישה והתענגות על פרי התשוקה במחשבה ובמציאות. המושג מביא לידי מימוש ממד פילוסופי, המעשיר את מדעי האדם בהיבט פרגמטי של ריפוי ותיקון, לצד העמקה של תובנות על החיים ועל המוות, מות האֵל וחופש בחירה. הספר מלווה בחומרים ספרותיים, שמחזקים ומתקפים את מסקנת המחקר  של(אי)היות זה אני ממשי-יוצר.

חגי סורוצקי הוא פסיכולוג קליני וד"ר לפילוסופיה, בן קיבוץ. חי בחיפה. גדל ברוח החלוציות וכיבוש השממה, במקום שהיה עבורו "בית היוצר לדור מגשימים".

עַל יַד הַמִּזְבָּלָה יִקְבְּרוּ אֶת אָבִי
עַל יַד שְׂדֵה הַתְּעוּפָה בִּנְיוּאַרְק יִשְׁכַּב אָבִי
תַּחַת פִּרְסֹמֶת לְסִיגַרְיוֹת וִינְסְטוֹן הוּא קָבוּר
בּיַּצְיִאָה 14 בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר דְּרוֹם נְיוּ גֶ'רְזי

נחתנו בחמש בבוקר בשדה תעופה בניוארק ניו ג'רזי ולא ידענו מה לעשות. הכול היה סגור, מת. אז לפי ההוראות בשירו של אלן גינזברג נסענו דקות אחדות, הגענו לבית העלמין היהודי שהוא ואביו ועוד בני משפחה שלהם קבורים בו ומצאנו את המצבה שלו. אבל איך הוא הגיע לשם וגם לעוד שניים או שלושה מקומות?

כך התחיל המסע שלנו בעקבות קברי משוררים.

קרן אלקלעי־גוט היא משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות בעלת שם בינלאומי ופרופסורית אמריטה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. היא כתבה רבות על שירה, על זיכרון תרבותי ועל המפגש המורכב בין חיים לטקסט. במהלך הקריירה הארוכה שלה באה במגע ישיר עם שירתם, חייהם ואתרי המנוחה של משוררים ברחבי העולם, מג'ונתן סוויפט ועד דורותי פרקר, ובהם גם קולות נשכחים שהחייתה בכתיבתה. היא נסעה לקברי משוררים, התעמקה בארכיונים ורכשה הבנה אינטימית וייחודית של הדרכים שבהן משוררים, או האנשים שהופקדו או הפקידו עצמם על קבורתם, מעצבים את מורשתם.