מערבון

רועי יוסף הוא מחזאי, במאי ויוצר תיאטרון. זוכה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 2024, ופרס קיפוד הזהב למחזאי השנה (2022). 

שורה: מלאכת זיהוי חיים הוא מחזהו השלישי באורך מלא, לאחר בוקר טוב קיפוד ו-פרט לכך, לא אירע דבר. (נכתב עם נעה נשיא). יוסף הוא דוקטורנט בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן ומרצה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים ובסטודיו לאמנויות התיאטרון מייסודו של יורם לוינשטיין.

שישים ימים שהה המחזאי רועי יוסף במילואים במחנה "שורה" אי-שם במרכז הארץ. שישים ימים שבהם עסק באחת המשימות המורכבות שידעה הנפש האנושית – זיהוי קורבנות הטבח. לאורך שעות ארוכות מדי, רועי והחיילים שגויסו למשימה חיפשו סימן מזהה שיקל את הזיהוי ויאפשר קבורה. במקביל הוא פתח מחשב וכתב. כתב את אשר ראה, שמע וחווה: מחשבות, רגעים שנגלו מול עיניו, תמלול מדויק של מה שנאמר סביב, וראיונות יזומים עם נשים וגברים ששהו שם.

שׁוּרָה: מלאכת זיהוי חיים הוא התבוננות עמוקה, פואטית, כנה ולעיתים מצחיקה על קושי. הוא ניסיון אמיץ וחשוף לאפשר לכולנו להבין מה היה שם, ואולי סוף-סוף להביא אותו למנוחה נכונה. כי בשביל לקבור משהו צריך לדעת מה זה. 

"׳שורה׳, על מחנה זיהוי קורבנות 7 באוקטובר, היא הצגה מפעימה ומרפאת נפש. מסמך מצמית וחשוב, שראוי להוציאו לאור. הוא חשוב בהיבט ההיסטורי והפסיכולוגי, וגם באיכויותיו כטקסט תיעודי ופיוטי."
— ננו שבתאי,  הארץ, 6 במרץ 2025

"בדרך הביתה, כמה דקות אחרי שיום ההולדת שלי נגמר ומשהו בי קצת נרגע, הבנתי שאני רוצה לחזור לרחוב. אבל הפעם כצִ'יף. הבנתי שמיציתי את החיים של לעבוד עד חמש ולחזור לתפעל את הילדים. לנסות לא לריב עם טל. לנסות ולנסות ולנסות. השוטטות הקצרה הזאת ברחוב הזכירה לי גם כמה הרחוב גורם לי להרגיש חי. והנערה על הספסל הראתה לי שאני לא באמת מצליח להפסיק לראות. ושאני עדיין מחפש. היתה תקופה שחשבתי שכבר נרגעתי. כשהמלחמה נגמרה והתחתנו. אבל לא באמת נרגעתי. ואתם יודעים מה הכי מתסכל בכל הסיפור הזה? שאני לא באמת יודע מה אני מחפש."

עמוס עדיין מחפש, וכמוהו איתי ונעה, חבריו לצוות. ערים בלילות וממתינים לשיחת טלפון – זהו מצב הצבירה של גיבורי הספר, הלכודים במעגל הסיזיפי של הסיוע לנערי הרחוב. 

מבעד לקירות פורש ביד בוטחת את עולמם של הנערים המשוטטים ברחובות ואת עולמם של המטפלים בהם. ברומן מפתיע וחכם אלה וגם אלה, כל אחד בדרכו, מחפשים ריפוי לכאבם ולומדים מחדש מה הן אחריות, חמלה ואהבה.

בהשראת שנות עבודתו ברחובות ישראל, רועי בן מנחם מעצב ז'אנר המשלב עומק מקצועי עם רומן אמיץ וצלול על גבולות הנפש, על עייפות החומר ועל התקווה שלא נגמרת, גם כשהיא נוזלת מבין האצבעות.

הספר נוגע גם בהורות וממחיש את הכמיהה של כל ילד, נער ואדם שיאהבו אותו, יראו אותו, יקשיבו לו וינסו להבין אותו ואת מה שקורה בחייו.

ד"ר רועי בן מנחם הוא מומחה לנוער במצבי סיכון. כתב את עבודת הדוקטור שלו על "חוכמת הרחוב וביטויה בחיי היומיום". ניהל את תחום עבודת הרחוב בעמותת עלם ואת המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר. הקים ומוביל את מו"פ "ראשית" לטובת קידום עבודתם של מחנכות ומחנכי הכיתה בישראל. מחבר ספר הילדים "ההצלחה שהתחבאה" (2019). 

בן זוג לאלונה ואבא של אליה, יונתן, דני ומורי.

"שלום. אם תרצה, נוכל להיפגש. נאמר באמצע הדרך, אי שם בחוג הקוטב – נוף שכל אחד מאיתנו מכיר בנפרד."

"שלום". לא כתבה "אבא". מאיר יכול להבין. הרי מעולם לא זכה לשמוע ממנה את שם העצם הזה – והרי הוא, "בנפרד".

אחרי יותר מעשרים שנות ניתוק, מזמינה שלומית את אביה למסע משותף: חציית הרמה הקפואה של גרינלנד בעקבות מסתורין המלווה את מותו של חוקר טבע מפורסם, עשרות שנים אחרי שנקבר תחת מעטה עבה של קרח.

המסע המשותף, בין מישורי פרא קפואים לאוהל צר ודחוס, ובין זרות לאינטימיות, הוא הזדמנות בעבור שניהם לבחון מערכת יחסים שהייתה־לא־הייתה, לשאול על העבר ולשקם את ההווה.

הרומן "מסעות עם בתי" פורט באופן צלול ומפוכח על נימי הרגש הדקים ביותר שלנו ומעמיד דיוקן שובה לב של אב ובת, בדרכם המסועפת זה אל זה.

יאיר הראל הוא סופר, תסריטאי ומחברם של ספרי עיון בתחומי המדעים. "מסעות עם בתי" הוא הרומן הרביעי פרי עטו, קדמו לו "הקוראת בצללים" (הוצאת אפיק), "בולענים" ו"תחנת ויקטוריה" (הוצאת מטר).