רוזה - נורית כהן

"לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית".
זהו המשפט הפותח של הספר ביקורת התבונה הטהורה לעמנואל קאנט, שהוא, ללא ספק, החיבור הפילוסופי החשוב והמשפיע ביותר בעת החדשה. קאנט חולל את המהפכה הפילוסופית העיקרית של העידן המודרני, עד שכל תולדות ההגות שלאחריה, לא רק הפילוסופית, ספוגות ברעיונות שבאו ממנו או יוחסו לו בפרשנות כזו או אחרת. החיוניות של מחשבתו ניכרת גם בדורות האחרונים אצל הוגים שונים מאוד גם ממנו וגם זה מזה.
 
מכל הבחינות הללו ניתן לומר שהבנת קאנט וההתמודדות אתו הן חלק מהבנתנו את עצמנו. אבל רק מעטים מגיעים לקרוא את כתבי קאנט עצמו, בעיקר את שלוש הביקורות, ובראשן "ביקורת התבונה הטהורה", שבהן הפך קאנט את הפילוסופיה הקדם-מודרנית על פיה. המהפכה הקאנטית מציבה במרכז העיון הפילוסופי את היש האנושי, הפועל כסובייקט של שכל, רצון וכוח-מדמה יוצר. בכוחם של אלה הוא מכונן את עולם המושאים האובייקטיבי שבתוכו הוא פועל ומתקיים, ויחד אתו הוא מכונן את העולם האתי, עולם הנורמות והערכים שהוא מטיל על עצמו, וכן את עולם היופי והשגב האסתטי, ואת ההיסטוריה המוסרית, שבהם המין האנושי מוצא הד לייעודו בתוך היקום. אלה רעיונות גדולים, שנפרטים תחת עטו של קאנט לריבוי דיונים מיוחדים שדפי הביקורות גדושים בהם, בעיקר דפי הביקורת הראשונה, זו שלפנינו, שחוללה את עיקר המהפכה והניחה את היסוד גם לאחרות.

לימודי המזרח התיכון הישראליים צמחו בראשיתם מתוך המזרחנות האירופית-הקלאסית אך עד מהרה השתנה אופיים. הלימודים השתלבו בדפוסים חדישים של מדעי הרוח ומדעי החברה ותכניהם הושפעו מהימצאותה של ישראל בתוך המזרח התיכון ומעמידתה מול האתגרים הקשורים ביחסיה עם הארצות השכנות. בהתאם לכך מכוונות פעילויות החוקרים המוצגות בספר לשני יעדים משולבים: העשרת הידע האקדמי בתחום הזה והעמקת ההכרה של עמי האזור האמורה לכוון התנהלות נכוחה של ישראל כלפיהם. הספר מביא את סיפורם של לימודי המזרח התיכון בשמונה אוניברסיטאות ושש מכללות, וכן במכוני המחקר הקשורים בהן.  הוא מציג את הדיונים שהתנהלו בקרבם על מהות המקצוע את הפעולות הנעשות בהם במחקר, בהוראה ובשירותים לחברה.

שמעון שמיר רכש את התמחותו ואת תוארו באוניברסיטאות ירושלים ופרינסטון. באוניברסיטת תל אביב הוא כונן את החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואת מכון המחקר הצמוד אליו, ובמצרים ייסד וניהל את 'המרכז האקדמי הישראלי בקהיר'. פירסם מחקרים על האימפריה האוסמאנית, הארצות הערביות ויחסי ישראל־ערב. את מומחיותו יישם בתפקידים ממלכתיים, בין השאר כשגריר במצרים ובירדן.