קרע נקרע בין אח לאחות. פעם היו קרובים בלב ובנפש, ובשנים האחרונות השתררה ביניהם שתיקה. עכשיו מתמוטט האח ומיטלטל בין חיים למוות, ואחותו מוזעקת אל מיטת חוליו, שם היא מואשמת האשמה זדונית, כאילו מרוב אהבתה אל אחיה היא שהביאה עליו את אסונו. האומנם אהבה אותו “יותר מדי”, אהבה שאין עליה כפרה?
עשור אחרי ההצלחה הבינלאומית של גדר חיה והסערה שחולל סביבו, פונה דורית רביניאן בספרה הרביעי, הנועז מכל קודמיו, אל הגלעין המשפחתי העמוק ביותר ומתחקה אחרי חרדת החטא הטמונה בו: עד כמה מותר לאהוב בן משפחה ומאיזה רגע נהפכת האהבה לרגש אסור.
השאלה האמיצה הזאת תובעת תשובה פעמיים: פעם אחת בעלילתו של רומן בדוי שכתבה רביניאן וגנזה את פרסומו לפני שנים; ופעם אחרת בתולדות משפחתה האמיתית. שם וגם כאן טמון סוד, מעשה קיצוני שקשור באח קטן. נפתחת חקירה פנימית, מתעתעת, וככל שמעמיקים בה מתגלה כי אותה אשמה – אם אינה רק פרי דמיונה – כוונה אל בן משפחה אחר, קרוב אף יותר.
בעברית צלולה וסוחפת חוזרת רביניאן עם יצירה מפתיעה בתכניה ובמבנה המקורי שלה: “סיפור בתוך סיפור” שחושף את המציאות שמתחת לבדיה עם מה שרוחש במעמקיהן – רגש חתרני שאי אפשר עוד להתכחש אליו.