113 טנקים יצאו בשעות הלילה המאוחרות של 6 באוקטובר, 1973, לעבר תעלת סואץ ודהרו מאות קילומטרים על שרשרות כדי לבלום את המצרים שהחלו לחצות את מכשול המים. בסיום המלחמה, ביום הפסקת האש, נותרו לחטיבה 600 19 טנקים בלבד. השאר נותרו מבוקעים ושרופים בחולות סיני, ב"חווה הסינית" ועל הצירים המובילים לתעלת סואץ. 119 מלוחמי החטיבה לא שבו מהמלחמה; יותר מכל חטיבת מילואים אחרת שלחמה במלחמת יום הכיפורים.בנתיבי האש הוא סיפורם של אנשי החטיבה, לוחמים ומפקדים שלחמו כמעט ללא הפסקה וחצו, במחיר יקר להחריד, את כל נתיבי האש של הלחימה בחזית הדרום.זהו סיפורם של אלה שנחלצו מטנקים בוערים, עברו לטנקים אחרים והמשיכו בלחימה עד הפגיעה הבאה.זהו סיפורם של אלה שהאזינו ברשתות הקשר לדיווחים הקשים של חבריהם לנשק שנכנסו לפניהם לצומת הדמים ולא שרדו – ואף על פי כן המשיכו להסתער קדימה.זהו סיפורם של הרופאים והחובשים שהצילו חיים בניתוחים מסובכים ולא חדלו גם כשהתאג"ד הופצץ והופגז.זהו סיפורם של אלה שחזרו חיים מהתופת, אבל המראות שבים ועולים מאז כמעט מדי יום ומדי לילה.זהו סיפורם של כל אלה ששילמו את המחיר הכבד ביותר שאִפשר בסופם של 18 ימים לסיים את המלחמה במרחק של 101 קילומטרים מקהיר.***אילן כפיר ודני דור מתמחים בכתיבת ביוגרפיות פוליטיות וצבאיות. בין ספריהם האחרונים: "כיפת ברזל", "החווה הסינית", "הקרב על החרמון", "ברק – מלחמות חיי", "ינוש", "מסע חיים – אלוף חיים ארז" ו"כיפה סרוגה נשק בהצלב".