בתחילת שנות האלפיים, כשמלאני הייתה בת 26 ותוכניות הריאליטי החלו לכבוש את המסך, היא נבחרה להשתתף בתוכנית רומנטית נועזת. זה קרה הודות לעובדה שהייתה עדיין בתולה ולמרות שהמלהקת ציינה שיש לה עיני עגל. אמנם היא לא שרדה יותר מפרק אחד (גם התוכנית לא יותר מעונה), אך לאחר שנישאה לגבר תומך והקימה משפחה שאת חייה המושלמים היא מתעדת במרץ בערוץ יוטיוב פופולרי - היא וילדיה, בן ובת קטנים, הפכו כולם למפורסמים.
כשיום אחד אחר הצהריים קימי, בתה בת השש, נעלמת, האידיליה מתנפצת באחת. מיליוני אנשים עוקבים מקרוב אחר המשפחה ואורחותיה, וכולם הופכים לחשודים.
בעוד החקירה המשטרתית מגששת אחר קצה חוט, לקורא הדרוך מתחוור שדלפין דה ויגאן היא סופרת מתוחכמת שמסרבת לציית לחוקי הז'אנר. מה שנדמה בתחילה כמותחן מתפתח תחת ידה לחקירה פסיכולוגית ותרבותית מפעימה של עידן שבו אנשים חיים אך ורק כדי להיראות, ושל עולם שבו הכול מוצג לראווה ולמכירה, כולל האושר המשפחתי.
הילדים הם מלכים, שעוּבד לסדרת טלוויזיה מצליחה, משמש את דה ויגאן להמשיך ולחקור את הדרכים שבהן הורים מזיקים לילדיהם, נושא שהעסיק אותה גם בספרה 'אל מול הלילה' (מודן). כתיבתה זיכתה אותה בפרסים ספרותיים חשובים רבים וקנתה לה קהל קוראים נאמן ונלהב. זהו ספרה הרביעי הרואה אור בעברית.
"הריאליזם והקצב של הסיפור המצמית של דה ויגאן רואים את הנולד." - ניו יורק טיימס בוק ריוויו
"מעמיק ומעורר למחשבה." - טלגרף
"מבט אינטליגנטי על הדימויים הריקים של האושר המשפחתי המופצים ברשתות." - קירקוס