שנה וחצי וארבעה ימים - ליאור שדמי שפיצר

בשדה בוקר השמש לא שקעה כמעט אף פעם, וכולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם.

לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה.

אבל אנחנו היינו בנות.

פחדנו ושנאנו את עצמנו כמו בנות, ועמדנו בתחתונים מול המראה בחדר שלנו בפנימייה וכל אחת אמרה מה הכי מכוער בה. להיות בת אומר שאת חייבת להיזהר תמיד. כל הזמן.

ספרה הראשון של מיה יסעור הוא טקסט בשל ונפלא ומלא עסיס וטעם. העברית שלה יחפנית ופושטקית וגם אלגנטית ומדויקת. בעדינות ובתשומת לב היא מספרת סיפור אישי מאוד על מקום אחד ועל נערה אחת, אבל באורח פלא מחזירה אותנו, הקוראות והקוראים שלה, אל מה שאולי היו הנעורים שלנו ואולי הוא החלום שלנו על האור היוקד והחושך הסמיך של אז.

לחפש את ג'וני מיטשל הוא רומן בשני קולות. 

מילי ויסמן לא יכולה לדמיין את חייה ללא אותו תקליט כחלחל של ג'וני מיטשל שמצאה בעליית הגג. הוא שהכתיב את דרכה להיות מרצה להיסטוריה של המוזיקה באוניברסיטת יו־סי־אל־איי. אך כאשר הגבול בין האישי לכללי מתערער, מציאות חייה של מילי מיטלטלת בין זו שנרקמת באמריקה לזו המהדהדת בתוכה בשפה העברית. 

בקה רבינוביץ' בל תמיד חלמה על הוליווד. בלוס אנג׳לס של סוף שנות השישים היא נשאבת אל לב הסצנה המוזיקלית, נחשפת להוויית החופש השורה על שכונת לוראל קניון: בתים פתוחים, צלילי גיטרות, ענני מריחואנה והרבה מילים יפות. שם היא פוגשת גם את מחירן הגבוה של הבטחות ריקות. 

לחפש את ג'וני מיטשל הוא רומן סוחף ומקורי, הנע בין פסטיבלי מוזיקה סוערים וניצנים של פמיניזם לבין מסדרונות אקדמיים מצוחצחים והפגנות פרו־פלסטיניות. הוא פורש את מסען של שתי נשים בעולם שמעדיף אותן שקטות ואסופות. 

ענת שוורץ פרידמן היא בעלת תואר שני במשפטים, יוצרת כותבת, מוזיקאית ושחקנית. נשואה ואמא לשלושה. היתה מועמדת לפרס אופיר על תפקיד ראשי בסרט ״שישה מיליון רסיסים״, כתבה והלחינה לזמרת שירי מימון את הלהיט ״תאהבי קצת את עצמך״. זהו רומן הביכורים שלה.