תמיד קיים הרגע הזה של שתיקה קלה. במהלך ראיון עבודה, בדייט וגם במהלך חקירת עד בבית המשפט. זהו הרגע שבו אתם חשים מה יהיה גורלו של המפגש: האם "התקבלתם", או שמא מסע הראיונות יימשך? האם יש טעם ברור של עוד, או שמא כדאי להתאדות בנימוס מהר ככל שניתן? או לענייננו - האם העד מובל כרצונכם או שמא נשמטת אחיזתכם בחקירה וביעדיה?
במקרה הראשון אתם שועטים הלאה בביטחון בהתאם לאסטרטגיית הפתיחה שלכם. המקרה השני, לעומת זאת, מתאפיין בדרך כלל במלמול "רק שניה בבקשה!" ובהצצה בהולה ברשימת השאלות והמסמכים שהבאתם, בתקווה למצוא בהם את הישועה. לדאבון לב, הם לא מסייעים בזימון התפנית המיוחלת.
אלא שבנפרד מראיון העבודה או הדייט אשר תוצאתם כמעט אינה תלויה בהכנות שעשיתם, בבית המשפט המצב שונה: החל מיעד החקירה הבסיסי, עבור לניבוי מושכל בדבר העד שתחקרו, וכלה בטכניקת החקירה ובלמידת השופט שבפניו אתם מופיעים. לא, אתם לא יכולים לתלות את יהבכם בעדים מטעמכם; בשונה מדייט כושל או מראיון עבודה שלא צלח, כאן אין הזדמנות שנייה. תוצאת החקירה תתבטא בפסק הדין אשר ימשיך ללוות אתכם ואת הלקוח ולנכוח בעולם המשפטי.
ספר זה מיועד ומוקדש להגדלת הסיכוי שאותו רגע של שתיקה יהיה לרגע של חסד ולא של שבט.
"פרשת ההוכחות" נכתב לאחר מספר שנים מביך כעורך דין, עם היקף תיקים תואם, ולאור מספר תובנות שעשו את ההבדל.