בין ירושלים ולנינגרד נפרשות שתי יריעות חיים שחוטיהן נשזרים אלה באלה. מחד, סשה קמינקא, יוצא ברית המועצות, אמן ומרצה באקדמיה הירושלמית לאומנויות "בצלאל", מוצא את עצמו בארץ אבותיו הישנה־חדשה כורע תחת רודנותו האידיאולוגית של הממסד האומנותי. מאידך, מישָׁה קאמוב, אמן וחבר נעוריו של קמינקא ובעיני רבים גיבור תרבות האַנדֵרגרַאוּנד בלנינגרד, שמצא את דרכו האומנותית כמו גם את אמוּנתו בנצרות הפּראבוֹסלאבית.
בכתיבה עשירה ומלאת הומור, אוקון רוקם בסיפור שלל מרהיב של דמויות, נאצלות ונכלוליות, נפלאות ונלעגות, מזהירות ועלובות, ותערוכה אחת, שעליה, כמו על כף המאזניים, נח גורלו של הצייר.
"ספר מבריק האוצר את כל החוכמה, ההומור, אהבת האמנות וחדוות היצירה של סשה אוקון."
פרופ' עידו ברונו
"מבט חומל, אירוני ומורכב על המציאות האנושית. מעין ציור שחוברים בו יחדיו הדמויות, הצייר והציור עצמו, והקוראים נעשים בו שותפים למסע. חגיגה ספרותית יוצאת דופן."
פרופ' אבי שגיא
צילמה אלברטינה קוולס.
אלכסנדר (סשה) אוקון הוא צייר ישראלי יליד ברית־המועצות (1949). אוקון הוא עצם מעצמותיה של האמנות הישראלית העכשווית אך בד בבד נדמה שרוח אחרת מנשבת בין ציוריו. לא זו החודרת מבעד לחלון הסטודיו שבירושלים, אלא זו המגיעה מן המוזיקה הקלסית המתנגנת בחלל, ומאלבומי המוזיאונים והקטלוגים מרחבי העולם הפזורים בו סביב. ואולם, מי שעיניים לו ולב, יראה עד כמה טבועה המציאות הישראלית ביצירתו של סשה אוקון. כאביה וחולייה של החברה, מתחיה הפנימיים הקורעים אותה, והכמיהה לאחדות ולתיקון, כל אלה מוצאים את ביטוים בתיאטרון החיים הטרגי־קומי של יצירתו.