סוף דבר - יעקב שבתאי

מאז פיתחתי מומחיות בלהחביא. החבאתי את המחשבות כשהיו עצובות או מפחידות מדי, החבאתי את האצבעות כשהיו מקולפות מדי, נותר רק להחביא את המילים הכתובות. וככל שהחבאתי יותר, כך החיבה אליי גדלה, נדמה שאפילו הספקנים ביותר נשמו לרווחה, הילדה בסדר, אחרי הכול.

שיחה לא מתוכננת מובילה את דניאל, אנליסטית בסטארטאפ למיפוי בולענים שרגילה לשלוט בנתונים שלה, ובחיים שלה, אל פתחו של משבר. כשבן זוגה מציע שיתחילו לחשוב על ילדים, וכשהטבע מערים קשיים, הקרקע המוכרת שלה מתחילה להיסדק והיא הולכת ומסתגרת בתוך עצמה.

פרויקט שעוסק בכביש שסלל סבהּ בים המלח מאלץ אותה להתחקות אחר עקבותיו. כך היא מכירה את אור, סטודנט שחי בצל היעלמותו המשונה של אביו, ואת ג'מאל, סוחר רהיטים מכפר בדואי לא מוכר שתושביו חלוקים ביחס לעתיד הכביש. ספר עלום שהשאיר אחריו הסב קושר את השלושה ומוביל את דניאל למסע בין באר שבע, ים המלח ואתיופיה הרחוקה. 

ככל שדניאל מעמיקה בחיפושים אחר הספר מתברר לה שהכביש אינו רק תשתית פיזית רצופה בולענים, אלא צומת טעון של סודות ושל סכסוכים קדמוניים, ולמרות התנגדות משפחתה, היא צועדת אל המקומות שמהם אין דרך חזרה.

דרך הבולענים הוא רומן ביכורים בשל, קולח וקצבי, המסופר מפיהן של שלוש דמויות. זוהי דרמה פסיכולוגית העוסקת בגיבוש הזהות, בפער בין הרצון להישמע ובין הקושי להקשיב, ובשתיקות שמחלחלות לאורך הדורות עד שהן מאיימות לבלוע הכול.

מור פלד ילידת 1990, נולדה וגדלה בבאר שבע, למדה מדעי החיים באוניברסיטת בן־גוריון ועיצוב במכון הטכנולוגי חולון. הספר נכתב בהשראת סבה, שהיה מהנדס מחוז דרום במע״צ.

ניתוח שטח מאגד שלושה סיפורים שבמרכזם שאלת היסוד של הקשר והשייכות למקום - המקום הפיזי והמיקום החברתי – תוך כדי תנועה בזמן ובמרחב.
הסיפור הראשון, "המשא של מלאכי", מתאר את מסעו של מפקד בכיר לשעבר ופקיד בהווה עתידי מדומיין בין תל אביב לחרמון וחזרה במהלך מלחמה שעדיין לא פרצה. תוך כדי ביצוע המשימה הקונקרטית הוא חווה מבט רפלקטיבי על מהלך חייו עד עתה.
הסיפור השני, "חלום על דיינר", עוקב אחרי קורותיו של דוכן חומוס במזרח ירושלים ומסעה של המשפחה הפלסטינית שמפעילה אותו מהעיר העתיקה אל ואדי ג'וז וחזרה לעיר העתיקה, במהלך כשני עשורים.
גיבורי הסיפור השלישי, "הבשורה על פי פאולה", הם בעלת מלון מקומי בצפון איטליה והסובבים אותה, מילדותה - עת נשבעה אמונים להר שלמרגלותיו נמצא המלון - ועד לימינו אנו. משימת חייה היא לטפס על ההר והיא נכשלת בכך שוב ושוב - עד לסוף האפי.
התשובות השונות לשאלת השייכות נעות בין מענה שכלתני, חוש הטעם ומאמץ גופני. המשותף לכל הסיפורים הוא הניסיון האקטיבי למצוא, לנסח, ולזקק מענה.
אחרת, מה הטעם.

אסף חזני, יליד העיר העתיקה בירושלים, הוא אנתרופולוג שחוקר את היחסים שבין האדם למרחב. גם ספריו הקודמים, קניון עזאזל, רצח בשטח B וכזה וכזה תאכל החרב - יומן שדה ממלחמת חרבות ברזל - עסקו ביחסים הללו מזוויות שונות.

"אנשי החינוך רואים שהגשר 
שמחזיק את החברה הישראלית רועד,
אך הם לא ייתנו לו לקרוס. 
תחת אש – הם מחזיקים אותו."

שבעה באוקטובר 2023, היום שטלטל את החברה הישראלית ושינה אותה לעולם, פגע קשות במערכת החינוך בעוטף ישראל, ואיים לפרקה. תלמידים ומורים נותקו מביתם ומקהילתם, מורים ומורות נקראו למילואים או המתינו בדאגה לקרוביהם שגויסו בעודם מחזיקים כיתות מפוזרות ברחבי הארץ, הלימודים התקיימו במקלטים ובבתי מלון, והשגרה נשברה פעם אחר פעם. 

במסגרת ההתגייסות המכוננת של החברה האזרחית בצד המאמצים של המשרדים הממשלתיים, ד"ר עליזה בלוך, אשת חינוך מנוסה ובכירה, ולשעבר ראש עיריית בית שמש, בחרה להגיע צפונה בשליחות של סיוע לאגפי החינוך ולמערכות המקומיות. מתוך המפגש האישי עם מנהלות, מורים, גננות ותלמידים נולדו העדויות שעומדות בלב הספר להחזיק את הגשר הזה. האתגרים הבלתי נתפסים, כמו גם החוסן, היצירתיות והשליחות החינוכית גם כשהכול סביב מתפרק צפים ועולים בכל פרק בספר ומהווים עדות חיה לכוח הטמון בנשות ואנשי החינוך שגם הם גיבורי התקופה בה אנו חיים.

המחברת פורסת חזון לעתיד מתוך ההכרה בגודל השעה ובמטרה להתמקד בהזדמנויות שנקרו לפתחנו. על רקע ניסיונה ובעקבות המסע שספר זה מתעד, היא משרטטת תכנית עבודה למערכת חינוך ישראלית עדכנית ורלוונטית.

ד"ר עליזה בלוך שימשה כראש עיריית בית שמש, ניהלה את תיכון ברנקו וייס בעיר ואת התיכונים של הרשת. זוכת אותות ופרסים רבים, בהם פרס רוטשילד, פרס מוסקוביץ', אבירת איכות השלטון, אות גשר ועוד. מאז 2024 מכהנת כנשיאת יאסא – המרכז הישראלי למצוינות בחינוך. מחברת הספרים לבנות את הגשר הזה (ידיעות ספרים, 2017) וגשרים של אור (ידיעות ספרים, 2023).