ספרו של אשר שקדי יוצא למסע לעבר, להווה ומהם לעתיד כדי לעקוב אחר הניסיונות לשנות את בית הספר ולבחון את מידת היתכנותו להתמודד עם אתגרי המאה ה־21. אתגרים אלה הם תולדה של הזינוק הדרמטי במצבור הדעת שאיתו בית הספר צריך להתמודד, כמו גם של ההתפתחות המסעירה של הטכנולוגיה והשפעתה על התקשורת בין בני האדם ותפקוד המוח שלהם. פרקי הספר מתארים ניסיונות לשינוי בית הספר וההוראה; מכולם מצטיירת תמונה המעלה סברה שקיימת תפיסה הרואה במסירת הדעת את המטרה הבסיסית של בית הספר, ואגב כך נסתרת מעינינו העובדה שאותה תפיסה חוסמת את בית הספר וההוראה מלהשתנות ולהיות מותאמים להתמודדות עם אתגרי המאה ה־21.
הניסיון ההכרחי לשינוי עומק של בית הספר מביא מצד אחד לצורך להכיר ולהבין את "המורה שבמוחנו", את הכישורים המולדים המניעים את דרכי ההוראה-למידה שלנו, אשר קיומם מסביר את יציבותה של תפיסת בית הספר כמוסד מקנה דעת. מצד אחר, אנו קרובים להתפתחות טכנולוגית, משולבת בחקר המוח, המקשרת בין המוח שלנו לבין מכלול הידע בעולם, התפתחות שתהפוך את מכלול הדעת לחלק אוטומטי ממוחנו ותחזק עוד יותר את מאפייני "המורה שבמוחנו". יכולות אלה ייתרו את הצורך במוסד בית הספר כפי שהוא מוכר לנו כיום, לטובת פתיחת המחסום הקיים בפני השינוי המתבקש. בספר זה מוצעת אלטרנטיבה לבית הספר הנענית לאתגרים שאיתם אנו מתמודדים היום ושעמם נתמודד בעתיד. אשר על כן, המורה שבמוחנו מיועד להורים, מורים, חוקרים, מנהלי מדיניות חינוכית, וכל אלה שעתיד חינוך ילדינו ועתיד החברה יקרים בעיניהם.
ד"ר אשר שקדי היה ראש המחלקה להוראה באוניברסיטה העברית בירושלים; כתב תוכניות לימוד לכיתות בית הספר ועסק בהדרכת מורים; פרסם עשרות מאמרים ומספר ספרים בעברית ובאנגלית, ביניהם "מילים המנסות לגעת", אשר היה לרב-מכר עיוני בתחום המחקר האיכותני.