מדוד לגוליית – סיקור ישראל בתקשורת הבין–לאומית - אלי אברהם

אלברט שְׁפֵּר היה אדריכל צעיר וכמעט מובטל כאשר הכיר את אדולף היטלר. זמן קצר לאחר מכן הוא היה לאדריכל האהוב על רודן גרמניה, למתכנן הבניינים
והערים החשוב ביותר בגרמניה הנאצית וגם אחד האנשים המקורבים ביותר להיטלר. ב־ 1942 מונה שפר גם לשר החימוש בממשלה הגרמנית, ובתפקידו זה
הצליח להגדיל פי ארבעה את הייצור המלחמתי של גרמניה וכך הביא להארכת המלחמה. לקראת סיום המלחמה הוא מילא תפקיד מרכזי בסיכול "צו נירון" של
היטלר ומנע את ההרס המוחלט של התשתיות בגרמניה.
במשפטי נירנברג נידון שפר לעשרים שנות מאסר על חלקו בפשעים של גרמניה הנאצית, וזמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא פרסם את ספרו האוטוביוגרפי
בתוככי הרייך השלישי, שנמנה עם החשובים שבספרים על גרמניה הנאצית. הספר הוא לא רק אוטוביוגרפיה המספרת על גאון שמכר את נשמתו לשטן,
ותיאור של עליית הנאציזם ונפילתו, אלא גם טקסט שמביא תיאור ייחודי ומרתק של היטלר ושל מנהיגי המפלגה הנאצית, על התככים ומאבקי הכוח
ביניהם, ובתוך כך מפריך לגמרי את אגדת הסדר הגרמני.
בתוככי הרייך השלישי ממשיך להיות אקטואלי גם יותר משמונים שנה לאחר המלחמה ההיא. הספר לא רק מספק מבט מבפנים על הקרביים של
הרייך השלישי, אלא עוסק גם בנושאים רלוונטיים לימינו־אנו כמו אחריות אישית, היכולת של האדם לרמות את עצמו, היכולת שלו להיות עיוור לזוועות
שמתרחשות סביבו, והשפעת הטכנולוגיה המודרנית על הופעת הרודנות הטוטליטרית והתחזקותה. זוהי מהדורה מחודשת של הספר, הכוללת הקדמה
מאת פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם

מחשבות על הצילום הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו )1980(. בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים – ציור, ספרות ואף קולנוע – ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפני כל חוויה אחרת, את ההכרה 'זה היה', 'זה היה אז ושם'. ממצא זה משמש לו ולאמנות בכלל, לתרבות, לחברה, לזיכרון ולמוות. נקודת מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון כללי, זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר, על אף עניינו ההגותי־ שכן חיפושיו אחר התגלות אימו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום מנקודת ראותו של המתבונן(. רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת