הסיפורים בקובץ זה, הכתובים כלחישה ארוכה אל תוך השקט, הם מעין תיעוד של התודעה הנודדת בין רגעי החיים. הם מהדהדים את מה שהתפוגג ומה שנשאר, את הזיכרון, הגוף והאהבה, את האובדן, המחלה והיופי השברירי של ההוויה.
כמו עלי כותרת הנפתחים באור ונסגרים בערב, כך נעות המחשבות בספר – לעיתים צלולות, לעיתים תועות, אך תמיד נושאות עימן את החיפוש אחר האפשרות לחיים שיש בהם חמלה ונחמה.
אחדים מן הסיפורים הם מעין תמונות הממשיכות־לא ממשיכות סיפורים קודמים של המחברת, וזיכרונות האמנות המשולבים בספר דומים לעיתים לסיפורים קצרצרים.
זוהי פרוזה לירית חרישית וצלולה, שיש בה הכרה עמוקה בשבר וביופי.
דבורה יעל זן, עורכת הספר