ארצם של אחרים

הקריאה בתמונות ילדות כמוה כדפדוף באלבום; במילים ספורות מצייר יוֹן פוֹסֶה, חתן פרס נובל לספרות, פיסות זיכרון מורכבות ומלאות רגש. כתיבתו של פוסה, אשר
הובאה לראשונה בעברית בספר בוקר וערב, כמו נעה בין הדמיוני לקונקרטי, בין הלירי ללקוני, בין האיפוק להתפרצות, ובחירותיו הפואטיות תמיד מרטיטות לב.

אל תמונות ילדות מצטרפים סיפורים ונובלות שכתב פוסה לאורך השנים. הנובלה "השיער של לינֶה" מסופרת מנקודת מבטו של ילד שהוריו נפרדים; הנובלה "ואז הכלב כבר יכול לבוא" היא מעין סיפור מתח המתרחש בעקבות הרג של כלב, והיא כתובה בסגנון רפיטטיבי־קדחתני המתאר את הלך נפשו הסוער של הגיבור.

כל היצירות האלה, בתרגומה של דנה כספי, מתגבשות יחדיו לכדי מהלך שבבסיסו עומד מבט מלא חמלה, הבוחן מרחוק ומקרוב חייו של אדם, והן הזדמנות להעמקת ההיכרות עם סופר מיוחד במינו זה.

יוֹן פוֹסֶה, יליד 1959, נורווגיה, הוא סופר, משורר ומחזאי,  חתן פרס נובל לספרות לשנת 2023.

מה קורה כשאישה מחליטה לעצור באמצע החיים ולשאול את עצמה ברצינות: האם אני חייבת להמשיך לשאת את הסיפור שגדלתי לתוכו? האם אני יכולה לבחור לעצמי שייכות תרבותית ולאומית אחרת? 

באיך להיות סקוטית יוצאת ארנה קזין למסע מלא תעוזה אל גבולות הזהות, שבו היא מטלטלת את סיפור חייה, בוחנת את הזהות הישראלית שלה, ומבקשת להמציא את עצמה מחדש כסקוטית. דרך שמונה "שיעורים בשייכות" פוסעת קזין בין רמת גן של ילדותה לגלזגו של שורשי משפחתה, בין שירי העם והאגמים הערפיליים של סקוטלנד לבין טקסי הזיכרון והחרדות של הישראליוּת, בין רגעי חסד אינטימיים לבין מחשבות על גוף, מגדר ומקום. בצד חקירה קיומית כולל המסע גם הבלחות של סקרנות פשוטה: האם היא תצליח להפיק צליל מחמת החלילים שלה? ומה באמת לובשים גברים סקוטים מתחת לחצאית? 

קזין כותבת מתוך יושר אינטלקטואלי עמוק, שאינו חושש ממורכבות ומחשבון נפש. מתוך המסע האישי הזה נולדת הזמנה אמיתית לכולנו: להסתכל מחדש על חיינו, ולזכור שזהות ושייכות אינן שאלה של דם, שפה או טריטוריה – אלא של דמיון. והן נוצרות בכל פעם שאנו מעזים לחרוג מגבולות עצמנו ולספר את סיפורנו מחדש.

דורי מנור

ארנה קזין פרסמה עד כה עשרה ספרים, ובהם מדריך כתיבה, נובלות בלשיות, חיבור על תרבות הצריכה, ואסופת מסות אישיות. זוכת פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול. אחרי שכתבה במשך עשרים שנה ביקורת תרבות בעיתונים, ובהם "חדשות" ו"הארץ", פנתה קזין אל הסוגות הספרותיות הלא-בדיוניות – המסה האישית והממואר – והיא מתמסרת אליהן כקוראת, ככותבת וכמנחת כתיבה.