הספר הסודי של פלורה לי

הקריאה בתמונות ילדות כמוה כדפדוף באלבום; במילים ספורות מצייר יוֹן פוֹסֶה, חתן פרס נובל לספרות, פיסות זיכרון מורכבות ומלאות רגש. כתיבתו של פוסה, אשר
הובאה לראשונה בעברית בספר בוקר וערב, כמו נעה בין הדמיוני לקונקרטי, בין הלירי ללקוני, בין האיפוק להתפרצות, ובחירותיו הפואטיות תמיד מרטיטות לב.

אל תמונות ילדות מצטרפים סיפורים ונובלות שכתב פוסה לאורך השנים. הנובלה "השיער של לינֶה" מסופרת מנקודת מבטו של ילד שהוריו נפרדים; הנובלה "ואז הכלב כבר יכול לבוא" היא מעין סיפור מתח המתרחש בעקבות הרג של כלב, והיא כתובה בסגנון רפיטטיבי־קדחתני המתאר את הלך נפשו הסוער של הגיבור.

כל היצירות האלה, בתרגומה של דנה כספי, מתגבשות יחדיו לכדי מהלך שבבסיסו עומד מבט מלא חמלה, הבוחן מרחוק ומקרוב חייו של אדם, והן הזדמנות להעמקת ההיכרות עם סופר מיוחד במינו זה.

יוֹן פוֹסֶה, יליד 1959, נורווגיה, הוא סופר, משורר ומחזאי,  חתן פרס נובל לספרות לשנת 2023.

הסופרת פטרישיה הייסמית שזכתה לכינוי "מלכת הספרות האמריקאית של המאה העשרים", יצאה מזמן ממגירת ספרות המתח שאיתה היתה מזוהה וזכתה להכרה כסופרת החוקרת את אפלת הנפש ביצירות שאי-אפשר לכבול לשום סד של סוגה כזאת או אחרת, בדיוק כפי שעשה לפניה הסופר אדגר אלן פו. הבחירה של הייסמית לשהות בספריה בתוך נפשותיהם של גיבורים וגיבורות שמבצעים פשעים, ולהמשיך ללוות אותם, לעתים קרובות מתוך הזדהות, גם כשהם מנסים להתחמק מעונש, הפכה אותה לאחת החוקרות היסודיות והמעמיקות ביותר של שאלת "הרוע" בספרות המודרנית.

קריאת הינשוף, שיצא לאור ב-1962 וזכה למעמד של קלאסיקה מודרנית, נפתח בהצצה אל מטבח חמים ומואר. גיבור הרומן, רוברט פורסטר, מתאושש מגירושים קשים וממשבר נפשי, ומנסה לשקם את חייו בעיירה קטנה בפנסילבניה. ערב אחד, בעודו נוהג הביתה, הוא רואה אישה צעירה ויפה מבעד לחלון המטבח של ביתה. רוברט הבודד לא מצליח להתנתק מהמראה הביתי והמנחם וחוזר לשם לצפות בצעירה ערב אחר ערב. כשהוא מתגלה, אובססיות משונות נחשפות, והאירועים מתהפכים על פיהם ומטלטלים את העיירה כולה.

קריאת הינשוף הוא אחד הרומנים המשובחים ביותר של הייסמית. זהו רומן מפתיע, חסר רחמים ורב-תהפוכות, החוקר את המתח בין גברים לנשים ואת התפקיד שממלאים בו משיכה ארוטית, פנטזיה ואלימות. הוא עובד למסך שלוש פעמים ותורגם ל-22 שפות, ועם זאת מעולם לא תורגם לעברית. תרגומו המצוין של יותם בנשלום ואחרית הדבר המרתקת של דרור משעני על הסיפור שמאחורי קריאת הינשוף ועל הייסמית עצמה, יאפשרו לקוראי העברית להתוודע ליצירתה המגוונת של אחת הסופרות האמריקאיות החשובות והמשפיעות במאה העשרים. קריאת הינשוף הוא הרומן השלישי של הייסמית המתורגם לעברית, קדמו לו המשחק של ריפלי (כתר, 2003) וקרול (הוצאת דיונון, 2016). 

"הקורא ימצא את עצמו בפני עלילות לא ייאמנו ויחשוב שאני המצאתי אותן להנאתי. ואילו אני להפך מכך. גרעתי מהן, הדעכתי אותן, שכחתי אותן. הדמויות שלי חיות. נתקלים בהן ברחובות פריז, בפרוורים. הלכתי בעקבותיהן בדרכים מאובקות, בבוץ ובשלג.

כתבתי את חייו של פונטאן מפיו שלו, כשהוא מכתיב לי אותן, אם אפשר לומר זאת כך. בדרך הייסורים שמשוטטים בה הנוודים המסתוריים האלה, המשונים, פונטאן הוא ישוע בלי שהאחרים הם הגנבים הטובים. 

אני מקווה שהשגתי את המטרה שהצבתי לעצמי, לגרום לנועזים הפזיזים להרהר, להפחיד את המאושרים. וכיוון שאנחנו נמצאים בצרפת, ארץ האירוניה המשעשעת, הצבתי את הפארסה בצמידות לדרמה ואת הליצן צמוד למַרטירים." ז'ול ואלֵס, 1866

הסיפור "פוֹנטָאן קרוּזוֹאֶה" הוא הִמנון לכבוד האדם, גינוי חריף לראיית  הדלות כפשע. ז'ול ואלס מעלה כאן את האירוניה לרמה של פגיון דוקר.