אני מבקש לב דופק, נפש חיה - סיפורים וגעגועים לאהרון דוד גורדון מאת חבריו

"אם עולמנו החדש והמופלא נעשה מסוכן יותר בשל הטכנולוגיה המודרנית ההרסנית, הרי הקבועים העתיקים של דינמיקת המלחמה ושל טבע האדם מסבירים היום עוד יותר מבעבר מדוע ומתי עלולות לפרוץ מלחמות של השמדה סופית."
תושבי תבאי, העיר שנמצאה בלב התרבות והמיתוס היווני, היו בטוחים שהאתונאים והספרטנים יבואו לעזרתם מפני המלך המוקדוני החדש. קרתגו הכנועה והמכווצת לא העלתה על דעתה שהרומאים יתעקשו למעוך אותה עד הסוף. קונסטנטינופול, בירת האימפריה הרומית המזרחית ומרכז הנצרות האורתודוקסית, החזיקה מעמד אלף שנה וביצוריה היו עמידים בפני כל פלישה. וארנן קורטס, ספרדי שנקלע לסיטואציה, לא חשב שישמיד עם 1,500 לוחמיו את טנוצ'טיטלאן, עיר הענק המפוארת, הגדולה באמריקה כולה.
אבל זה קרה. ארבע התרבויות המשגשגות הללו ניתנו במצור, הוחרבו, הושמדו והיו כלא היו. ארבעתם היו יכולות לשרוד באמצעות כניעה משפילה או דיפלומטיה מחוכמת. מדוע התנגדו? מה היו השגיאות האסטרטגיות או המחדלים הפוליטיים המשותפים להן? ומה ניתן ללמוד מאסונותיהן, בהינתן שהשמדה של עיר בירה וכיליון של תרבות אינם הדרך שבה נגמרות רוב המלחמות? בספר מלחמה. סוף בוחן ויקטור דייוויס הנסון את ארבעת האירועים הנוראים, מנתח נסיבות ותרחישים, ומפיק לקחים.

· כיצד דרדרו שמועות סרק את תבאי אל סופה?
· מה מלמד המקרה של קרתגו על ערכם של הסכמים?
· מה למדו הביזנטים על הישענות על חברים בעת צרה?
· האם, לנוכח חורבן האצטקים, טכנולוגיה תנצח תמיד כמות?

ויקטור דייוויס הנסון הוא עמית בכיר להיסטוריה צבאית ולימודים קלאסיים במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, ופרופסור אמריטוס ללימודים קלאסיים באוניברסיטת מדינת קליפורניה. חיבר יותר מעשרים ספרים, בתוכם ניצחון המערב שהופיע בעברית בספריית שיבולת.

”אתה תרוץ קדימה כמו שאתה יודע לרוץ קדימה. חד. ממוקד. אמיץ. נחוש. אבל אולי זה שאחריך ישתהה פתאום?... לך תדע מה יכול לקרות... הרי זאת מהומת אלוהים, כשמתחילות היריות. ואולי זה מוצדק? אולי האוהבים באמת צריכים להיות מוכנים לתת הכול... הכול! זאת המתנה הגדולה והעצומה והבלתי־אפשרית שלהם לאבא, לאמא, לכל תושבי הארץ שבה גדלו ואותה למדו כל־כך כל־כך לאהוב.”
בשמונה ביוני 2024 פעלו כוחות של הימ”מ, שב”כ ויחידות מובחרות של הצבא במחנה הפליטים נוסיראת ברצועת עזה, במטרה לשחרר את ארבעת האזרחים הישראלים שנחטפו ממסיבת הנובה בשבת הארורה של שבעה באוקטובר.
בפעולה נהרג לוחם הימ”מ רב־פקד ארנון זמורה. לאחר מותו, נקרא מבצע החילוץ ההירואי על שמו.
הספר איש אשר רוח בו עוקב אחר סיפור חייו ומותו של ארנון זמורה, ואחר דרכו, תפיסת עולמו ומערכת הערכים שלאורהּ חי ופעל. באמצעות ראיונות, טקסטים שכתב בעצמו ואשר נכתבו עליו לאחר מותו ותיאור הקרבות שבהם השתתף ועליהם פיקד במהלך השבת הארורה של שבעה באוקטובר, משתקף דיוקן מרגש של אדם צעיר, כריזמטי, נחוש ורגיש, שבדרכו הצנועה הוסיף עוד פרק מפואר לאתוס הגבורה הישראלי.
אודי בן סעדיה הוא מחזאי ובמאי תיאטרון. סיפוריו התפרסמו בבמות ספרותיות שונות בארץ ובחו”ל. כתב ספרים ומחזות זוכי פרסים.