אמא, שתפי אותי בסיפור שלך

של החברה הישראלית המסוכסכת והמפולגת. היא מתחילה לעבוד כעוזרת מחקר של חבר סגל צעיר ומבריק, ונוצרת ביניהם מערכת יחסים אינטנסיבית וסימביוטית שגולשת מהאוניברסיטה אל החיים החברתיים שלהם. 

הסביבה לא מבינה את הקשר ביניהם. הם מבינים אחד את השנייה באופן מוחלט.

יסמין שגדלה והתבגרה באשדוד, היא עכשיו לכאורה חלק מחבורת צעירים שגדלו בשכונת דניה בחיפה: איל וגליה זוגתו, יפתח איש אקדמיה גם הוא הסובל ממחלת ניוון שרירים קשה ויעל אשתו, אלון הרווק, קארין וגלעד.

ההבדלים בין יסמין לבין החבורה חמקמקים, מושתקים ולעיתים בולטים מאוד, בעיקר לעיניה של יסמין. כשהיא פוגשת באיתן, צלע נוספת בחבורת דניה שחי בפריז, היא צריכה לבחון מחדש את גבולותיה, את הקשר שלה לארץ ולחברה הישראלית, ולגלות מחדש את עצמה.

אדומי השפתות מציג מול יסמין ומול הקוראים את החברה הישראלית מתוך קרביה, חושף אמיתות מוסתרות ומאיר נשכחות.

מרב דמרי נולדה וגדלה בבאר שבע, חיה בתל אביב. מייסדת שותפה ומנהלת את עמותת "רואים רחוק", המלווה בני נוער מוכשרים בתחומי האמנות המגיעים מפריפריה חברתית וגאוגרפית וסוללת עמם את הדרך אל לב היצירה הישראלית. 

מן הקיום אל הקיים פורסם לראשונה בשנת 1947, שנתיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והוא מספריו הראשונים והחשובים של עמנואל לוינס. טקסט זה מפגיש אותנו עם הוגה שעדיין לא גיבש סופית את הגותו, אך בדיוק בשל כך זהו טקסט פתוח ובו תיאורים פנומנולוגיים מקוריים (למשל על העייפות, העצלות, ההתעוררות, השינה, ההתקיימות ברגע, ההימצאות במקום ועוד) הפותחים אופקי מחשבה חדשניים לחלוטין אל היומיומי ביותר שהוא גם התשתיתי ביותר. בספר זה פורס לוינס לראשונה פנומנולוגיה של הקיום האנושי בוויכוח פרונטלי עם מחשבת האדם של מרטין היידגר, ובו הוא מציע אלטרנטיבה למחשבת ההוויה והזמן של ההוגה הגרמני. כיצד להיחלץ מ"אימת ההוויה"? או, בלשונו של לוינס, מהו האירוע או הדרמה של הקיום האנושי כאשר זה נחשב כיחס שבין האדם הקיים לקיום, כאשר מנסים לעקוב אחר הדרך המובילה "מן הקיום אל הקיים"? אלו שאלות היסוד שספר זה פותח בפנינו, מתוך דיאלוג, ולעיתים ויכוח, עם ההוגים הגדולים של הפילוסופיה המערבית: דקרט, ברגסון, הוסרל, סארטר והיידגר.

מן הקיום אל הקיים מאפשר להציץ אל נקודות ההתהוות של מחשבת לוינס בטרם הפכה לזו המוכרת לנו היום. אנו מוצאים כאן את הניצנים הראשונים של מחשבת הזולת של לוינס, או של מחשבת הזמן שלו, וכן את הניסוחים הראשונים של מחשבת האדם שלו. אבל זהו גם ספר שמתמודד, אף אם בין השורות, עם האסון, עם חורבן אירופה, שבמרכזו שואת יהודי אירופה. כיצד לחשוב את האדם אחרי "סוף העולם"? באופן שיהפוך לאחד המאפיינים הייחודיים של מחשבת לוינס, מן הקיום אל הקיים פותח אופקי מחשבה חדשים להתמודד עם שאלה זו, תוך פיתוח השפה הפנומנולוגית הייחודית לו, וגם – אף אם באופן מרומז – מתוך המקור היהודי.

מן הקיום אל הקיים תורגם מצרפתית על ידי בנימין זינגר, ומצורפת לו אחרית-דבר מקיפה מאת אלי שיינפלד.

ספרה של חגית דבורה אדלר מציע עיון מחודש בעיצובה של דמות האישה ביצירת עמליה כהנא-כרמון. קריאה פמיניסטית חושפת דמות של אישה חזקה המודעת היטב הן לכוחה והן למידת השפעתה על הגבר; זו אישה המתנהלת במרחב באופן פעיל ומודע, וככזה הוא פותח בפניה אפשרויות בחירה מגוונות. הקריאה הפמיניסטית עומדת על העובדה שהאישה בסיפוריה של כהנא-כרמון היא לרוב דמות דינמית ואיתנה המתנגדת לסדר הגברי שדוחק אותה אל האחרוּת והשוליות; היא בעלת יכולת לנהל את חייה ואת קשריה עם הגבר ועם העולם כהבנתה, ובשום מקרה היא אינה חסרת שליטה. עיצובו של הקול הנשי ביצירה אינו נפרד מקולה האישי של כהנא-כרמון, אשר אותו השמיעה בתכיפות במאמרים ובמסות שפרסמה בעיתונות. יצריות האישה, מיניותה והתנגדותה למנגנון הדיכוי הגברי מקבלים ביטוי נרחב בכל הדמויות הנשיות בסיפורי הקובץ "בכפיפה אחת", כמו גם בדמותה של נועה טלמור, גיבורת הרומן "וירח בעמק איילון", הנוקטת ב"התנגדות של יום יום".

שימוש בלשון פרגמנטרית ונטייה אינטנסיבית לחזרתיות, לשילוב של ציטוטים ממקורות שונים, ולרשימות קטלוגיות מבטאת דווקא את הנפש הקרועה של הגבר ואת חרדתו כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות חילוף התפקידים המגדרי בנובלה "שם חדר החדשות". החריגה של דמויות הגבר והאישה מהסטריאוטיפים המגדריים מתגלה גם בנובלה "ממראות גשר הברווז הירוק", אשר במרכזה טראומה-נשית והאפשרות לספר אותה מחדש, כנרטיב נשי. חילוף תפקידים מגדרי הוא לב עניינו של הרומן "ליוויתי אותה בדרך לביתה", אשר במהלך מזהיר כורכת בו כהנא-כרמון את התשוקה הנשית ביחד עם יחסי הכוח העדתיים בישראל של סוף המאה ה-20, כפי שהם משתקפים מחשבון הנפש שעורך הגבר.

חגית דבורה אדלר היא דוקטור לספרות עברית, בוגרת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב; חוקרת תרבות ומגדר המתגוררת בשנים האחרונות בקיגאלי (רואנדה). במסגרת מחקרה העכשווי על שימור זיכרון ועדויות נשיות ביחס לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994, עתיד לראות אור ספרה "My Journy" , אשר מתעד בגוף ראשון עדות מאוחרת שנמסרה בבית הדין הגבוה לצדק בבריסל על ידי שורדת הטבח.