כל מה שמאיים על בני אדם יוצר סוג של טרור: חיידקים, רעב, קור וחום בלתי נסבלים, בני אדם עוינים, סערות צונאמי, רעידות אדמה וכו'. האימה טמונה בתודעתנו מכיוון שהמציאות היא בעינינו חידה. אי לכך האימה היא, כפי שטוענים מחברי הספר, המקור והרחם שבו נוצרו הדת והאמונה באל, מושג הזמן שמהווה אבן יסוד לפיזיקה ולשאר המדעים, כמו גם השפה האנושית. בהתאם לכך אנו משקיעים את כל חיינו בהתמודדות עם הטרור הזה: אנו מארגנים קורת גג נגד החום והקור; אנו מתקשרים באמצעות השפה האנושית, לומדים ומפתחים מערכות; אנו יוצרים כלים כדי לעמוד מול האיומים האלה, ובין השאר נלחמים בצבאות מאורגנים ובאיומי טרור אחרים אשר הספר שלפניכם עוסק בהם. על פי המחברים, בין המושגים אימה, טראומה ופעולת טרור קיים קשר הדוק: שני המושגים הראשונים הם תודעתיים, ואילו טרור מהווה פעולה יזומה, כלומר שפעולת הטרור מפעילה את רכיב האימה בתודעה, אשר לעיתים גם נרשמת כטראומה. כמו כן, האזרחים מהווים כיום רכיב דומיננטי במערכה (למשל במלחמה של רוסיה עם אוקראינה) או באירוע הטרור (למשל העימות בין ישראל עם חמאס), לעומת מלחמת העולם השנייה שבה מעורבות האזרחים התבטאה בכך שהם היו מטרות (הירושימה). מערכת טרור תוכרע אפוא על פי מידת העמידות וההזדהות של האזרחים עם מטרות המלחמה. אבל לעומת האיומים הקונבנציונליים, האיום הגרעיני הוא תת-מרחב בעולם הטרור, ומכיוון שהאיום בהפעלת יכולת גרעינית כרוך בהרג המוני, אזי איום זה שינה את תמונת המצב האסטרטגית בעולם. ד"ר חיים אסא היה יועץ וראש הצוות לביטחון לאומי של רוה"מ יצחק רבין. בעל תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטה העברית ובעל תואר שני מהטכניון בחקר ביצועים. עבודת הדוקטורט של אסא עסקה בשאלת הסובייקט אצל מרקס וניטשה. פרופ' יוסף אגסי (1927-2023) היה מרצה בעל שם, מעמודי התווך של הוראת הפילוסופיה בישראל. מוסמך לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית. לימד בין השאר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו נכתבה בביה"ס לכלכלה של לונדון, בהנחיית קרל פופר.
מחבר/ת
חיים אסא, יוסף אגסי
בעקבות מלחמת ששת הימים הפכה העיר העתיקה לחלק מירושלים המאוחדת והישראלית. מדינת ישראל נדרשה להתייחס לעיר ההיסטורית מלאת המקומות הקדושים לא רק כמחוז געגועים היסטורי אלא גם כמרחב תחת שליטתה. לא רק ניהול העיר העתיקה הציב אתגר גדול אלא גם הצורך לפתחה פיזית, לדאוג לשימורה, ובעיקר לקבוע מסמרות ביחס לעתידה. מהי העיר העתיקה, שאלו את עצמם הישראלים, האם רק מקום היסטורי קדוש? האם מלבד שורשי אמונתנו ו"סלע קיומנו" נמצאים בעיר העתיקה גם שורשים ציוניים וישראליים שאותם מן הראוי לטפח? לרבים היה ברור שיש לפעול במהירות ובנחישות על מנת להפוך את העיר העתיקה וסביבתה לישראליים. אך מה יש ומה ניתן לעשות עם העיר העתיקה, מרחב זר – ערבי, מוסלמי ונוצרי – כמעט לא יהודי ובוודאי שלא ישראלי?
ספרו החשוב של דורון בר עוסק במערכת היחסים המורכבת של הממסד הישראלי עם העיר העתיקה ומצביע על המאמץ הניכר שנעשה בתקופה זו לעצב את נופה הייחודי. תחת מדינת ישראל הוכנה בפעם הראשונה בתולדות האזור תוכנית מתאר והוקם גן לאומי סביב החומה; הרובע היהודי שוקם ואוכלס מחדש; ברחבי העיר העתיקה נערכו חפירות ארכיאולוגיות רחבות היקף. פותחו מקומות קדושים יהודיים, מוזיאונים ואתרי זיכרון ישראליים. שמות רחובות שונו ונעשו ניסיונות לפתח את הרובע המוסלמי, שם גם התבססה התיישבות יהודית אידיאולוגית. אתגר בפני עצמו הציבו השליטה והניהול של החראם א-שריף/הר הבית, המקום השלישי בקדושתו באסלאם, אך גם מקום בית המקדש החרב.
על אף תהליך הישראליזציה הנרחב שעברה העיר העתיקה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, נותרו עיקר חלקי העיר העתיקה כארץ זרה עבור רבים מהישראלים, וגם היום ביטוייה של היהדות והישראליות באזור זה מצומצמים מאוד.
פרופ' דורון בר מרצה במכון שכטר למדעי היהדות, חוקר את המקומות הקדושים העממיים והלאומיים במדינת ישראל; פרסם ספרים ומאמרים רבים על יד ושם, הר הרצל, הכותל המערבי וההיסטוריה המרחבית של ירושלים.
המחיר שלנו:
76.30
₪