העולם הוא חתונה

משיח ברפיח  

לֹא יִהְיֶה כּוֹכַב רֶשֶׁת
אוֹ פְּלִיט רֵיאָלֵטִי
כְּשֶׁנְּלַקֵּק אֶת פְּצָעֵינוּ
הוּא יִהְיֶה לָנוּ הַדָּם

לֹא יִרְכַּב עַל אֲתוֹנוֹת
אוֹ עַל חֲמוֹר
כְּשֶׁנַּרְדִּים אֶת הָעַיִר
הוּא יִהְיֶה לָנוּ הַלַּחַשׁ

מָשִׁיחַ בְּרָפִיחַ
לֹא יִלְבַּשׁ כְּתֹנֶת פַּסִּים
אוֹ יִשָּׂא תִּיק קָטָן
כְּשֶׁנִּקְרַע אֶת דַּשׁ הַבֶּגֶד
הוּא יִהְיֶה לָנוּ הַחֶרֶב
 
לֹא יִבְקַע מִתּוֹךְ מָסָךְ
אוֹ יַעֲמֹד לִפְנֵי הַדְּגָלִים
כְּשֶׁנֶּחֱזֶה בּוֹ נִלְקָח בַּשֶּׁבִי
הוּא יִהְיֶה לָנוּ הָאֲדָמָה
 
מָשִׁיחַ בְּרָפִיחַ,
אַדְמוֹנִי יְפֵה עֵינַיִם
וְטוֹב רֹאִי
כְּשֶׁנָּשׁוּב אֶל דְּרָכֵינוּ מִן הַפֶּצַע
הוּא יִפְתַּח פִּיו וְיֹאמַר

בעולם של לחישות דיגיטליות, עולם שבו כל החלומות מוגשמים בלחיצת מקש, עולם שמנוהל על ידי כסף באמצעות הנדסת תודעה, שכל תכליתה היא לצמצם אותנו לישויות מחוקות, ממושטרות ונטולות תודעה עצמאית – מגיחה לפתע משוררת, שמסוגלת לגייס לתוך עולם השירה את מנועי המחץ האגרסיביים של עולמות הפרסום ולנתב אותם אל מחוץ לאינטרס ה'טבעי' שלהם: למכור בכל מחיר.

אהרוני רולנד היא בעלת אזרחות כפולה. היא נוטלת את שפת השירה - על כל עומקה, עושרה, מורכבותה ועדינותה - מכניסה אותה לתוך הלוע הדורסני והעריץ של שפת הפרסום, מלבישה אותה במחלפות של מוצר צריכה, בדיוק כפי שנייקי זיהתה שהמשחק האמיתי איננו בנעל עצמה, אלא בחיים שנכרכים סביבה: בלייף סטייל, בתחושת השייכות ובמיתולוגיה שמעניקה לאדם יותר מרק סולייה לדרוך עליה. כך, נוצרת חווייה טוטאלית שמזמינה את הקוראים לא רק לקרוא, אלא להצטרף. 

המהלך הזה מתקיים בכל הרבדים מרמת המרקם הלשוני ועד לרמת האידאולוגיה המנחה את החזון של הספר, והוא ניכר כבר בכותרת בוט, עשה לי ילד, שעושה שימוש בהמשגות מעולמות התוכן הדיגיטליים ובו-בזמן מרפררת לטבעו הראשוני, 'הפרימיטיבי' של כל יצור חי.

התעתוע הטקסטואלי בספר מגיע לשיאו כשהוא נוגע באחד האירועים האקטואליים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל - הטבח של השבעה באוקטובר: "בבקשה / בבקשה / בבקשה / אני אישה // יש כאן איש / יש כאן איש / יש כאן איש / עם פטיש // עוד פיצוץ / עוד פיצוץ / עוד פיצוץ / בקיבוץ // להתראות / להתראות / להתראות / מנהרות // (קריאה אחרונה). הוירטואוזיות המשחקית-חזרתית מפתה את הקורא להתקרב וכשהוא נמצא בטווח אפס היא יורה בו את המסר. כך, שיר ילדי, כמעט היתולי, הופך באחת לתחנון נואש להצלה.

שירתה של דין אהרוני רולנד אינה חומקת מן הכאן והעכשיו על שלל מובניו ומוכיחה לנו ששירה יכולה להתאים את עצמה לעולם החדש מבלי לקרוס לתוכו ולאבד את נשמתה.

רוסיה, 17 ביולי :1918 אנסטסיה רומנוב, בתו של הצאר, מובלת על ידי המשטרה החשאית יחד עם כל בני משפחתה אל מרתף קר וחשוך בסיביר, שם הם עומדים מול כיתת יורים ומוצאים להורג. סוכני המשטרה טוענים שאיש לא שרד .

גרמניה, 17 בפברואר :1920 אישה צעירה נמשית מתעלה, רועדת מקור ומבוהלת. היא מסרבת להסביר כיצד הגיעה למים הקפואים, ובדיקה מגלה כי גופה מכוסה צלקות. כאשר היא סוף סוף מסכימה לדבר, הצעירה המסתורית טוענת שהיא אנסטסיה רומנוב, היורשת היחידה של משפחת הצאר המנוח, ששרדה את רצח משפחתה. טענתה מציתה סערה ארוכת שנים בגרמניה, ששיאה במשפט מתוקשר .

הרומן ההיסטורי המרתק אני הייתי אנסטסיה, המבוסס על אירועים אמיתיים, מלווה את ימיה האחרונים של שושלת רומנוב בימים שאחרי המהפכה, את ההידרדרות מחיי מותרות ועושר לחיים פשוטים הרחק מביתם , את היחסים שנרקמו עם החיילים שנשלחו לשמור עליהם , את התקווה להינצל והתדהמה כשהבינו שגורלם נחרץ . במקביל הוא מספר את סיפורה של אנה אנדרסון, האישה שטענה עד סוף ימיה שהיא–היא הנסיכה האבודה אנסטסיה ויצרה תעלומה שנפתרה רק שנים לאחר מותה .

אני הייתי אנסטסיה הפך לרב–מכר מייד עם צאתו לאור , ממש כמו ספריה האחרים של אריאל לוהון, שם קוד הלן   והנהר הקפוא. לוהון מיטיבה לספר סיפורים היסטוריים, מלאי דרמה ומתח, בכיכובן של נשים אמיתיות .

“הפרוזה הקולחת ורבת–ההבעה של לוהון מעבירה את הקורא אל עולם אחר, ברומן היסטורי דרמטי, מותח ומספק . “  יו–אס–איי טודיי

“מסקרן, מפתיע , סוחף ומרתק לחלוטין. אריאל לוהון פורשׂת סיפור מורכב במיומנות, בסגנון ובחמלה . “ ליסה וינגייט