אושוויץ, וידוי: הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות

לנה בראונינג, כוכבת הוליוודית אגדית מלוס אנג'לס, נעתרת להצעתה של השחקנית העולה סיינה הייז, לביים ולשחק בסרט על דמותה ועברה.

במהלך התחקיר והצילומים חושפת לנה את עברה המורכב – היא נולדה בשם בינה למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בוורשה, שיחקה בתיאטרון וזכתה להצלחה גדולה. בינה היתה נשואה לעיתונאי האינטלקטואל יאקוב בלונסקי, והשניים השתלבו בחברה הגבוהה והאינטלקטואלית של ורשה.

הנאצים שפלשו לפולין רצחו את בני משפחתה וגירשו אותה ואת בעלה לגטו.

בינה הצטרפה למחתרת היהודית ולקחה חלק בלחימה במרד גטו ורשה.

לאחר המלחמה היגרה לארצות הברית ובתוך כעשור היתה לכוכבת אגדית בהוליווד, אך לא הצליחה להשתחרר מטראומות העבר.

עכשיו היא חושפת את מעשי הגבורה ואת המעשים האפלים שנאלצה לבצע, ואת חייה שהסתבכו בגלל אהבה אסורה.

הופעתו של צלם מעברה מאלצת אותה להתמודד ולהגן על עצמה, על הקריירה שלה ועל האנשים היקרים לה.

ליסה בר היא מחברת הספרים "צבעים נמלטים" ו"האישה בלהבות".

"סיפור סוחף ומרתק, עוצמתי ושובר לב כל כך, שלא יכולתי להניח אותו מהיד." - ליב קונסטנטין

אמא של ז'נביב (גְוֶון) קינגסטון חלתה בסרטן סופני כשגוון היתה בסך הכול בת שלוש. היא סירבה להיכנע וכנגד כל הסיכויים המשיכה לחיות עוד שמונה שנים. בזמן הזה, בשקט ובסבלנות, היא מילאה קופסה אחת ובה מכתבים ומתנות לכל אבן דרך חשובה בחיי בתה, עד גיל שלושים: ימי ההולדת, שנות ההתבגרות, קבלת רישיון הנהיגה, סיום הלימודים. היא ידעה שלא תוכל להיות שם בגופה — אז דאגה להיות שם בנפשה. שני עשורים לאחר מותה, אמה של גוון הצליחה להמשיך לנהל שיחה מתמשכת עם בתה גם כשכבר לא היתה לצדה. 

היום, כשגוון עצמה כבר בשנות השלושים לחייה, שלוש מתנות אחרונות נותרו סגורות: לכבוד האירוסים, לכבוד הנישואים ולכבוד התינוק הראשון.

מכתבים מאמא הוא זיכרון מופלא, כן ונוגע ללב, על שיחה שנמשכת מעבר למוות ועל אישה אחת שלא הפסיקה להיות אֵם. זהו סיפור על ילדות בתוך צל של אובדן, על התמודדות עם כאב ושבר, על אור שנשמר בתוך המילים. סיפור על משפחות, על מורשת, ועל אהבה שנשארת — וממשיכה ללוות, לחבק, ולרפא. כמו שאמה כתבה "אהבה חזקה יותר ממוות".

ז'נביב קינגסטון היא בוגרת תואר ראשון בתיאטרון ובלשנות מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ותואר שני במשחק מאוניברסיטת בראון ותיאטרון טריניטי. היא כתבה ארבעה מחזות.

"ספר ביכורים עוצר נשימה על ההתמודדות עם מותה של אם... הרהור יפהפה ורחב לב על שכול ומשפחה." – Publishers Weekly

"כשהאבל שלה משנה צורה עם השנים, קינגסטון מלמדת אותנו דבר חיוני על הדרך לאסוף, לשמור ולטפח זיכרונות של אהובים לאורך החיים". – Kirkus Reviews