"בשעות הלילה הקטנות, כשתוצאות ההצבעה הראו בבירור שאני אהיה ראש המועצה הבא של יבנה, החלו החגיגות. תומכיי רקדו ושרו, מישהו אפילו פתח שמפניה. רק אדם אחד לא חגג ולא שמח. זה הייתי אני, צעיר בן 25 וחודשיים, שלא היה לו מושג ירוק איך בכלל עובדת מועצה. תפסתי את ראשי ותהיתי: מה אני עושה עכשיו? איך אני מתחיל לממש את כל מה שהבטחתי?"
15 שנים לאחר שעלה ארצה ממרוקו היה מאיר שטרית לראש המועצה הצעיר ביותר בישראל, מאז ועד היום. המהפכה שעשה ביבנה גרמה לוותיקים ממנו לעלות אליו לרגל. שנים ספורות לאחר מכן נבחר לכנסת מטעם הליכוד, כיהן בה במשך 30 שנה ושימש שר בשישה משרדים. הוא קרא כול מכתב שהגיע אליו, החזיר טלפון לכול פונה ומעולם לא חשש ללכת עד הסוף עם האמת שלו. כך עשה כשתמך בהסכמי אוסלו, ביוזמה הסעודית ובהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67' וחילופי שטחים, כי לתפיסתו אין דבר ששווה את מחיר המלחמה.
בספר מרתק, עשיר וכן משרטט מאיר שטרית את הדרך הארוכה שעשה. הוא מספר על תפיסת העולם שגיבש בעקבות המראות הקשים שאליהם נחשף במלחמת יום הכיפורים; חושף את ההסכם ההיסטורי שכמעט נחתם בין מפלגות העבודה והליכוד והיה עשוי לשנות את פניה של הפוליטיקה הישראלית; מתגעגע לבנימין נתניהו של פעם ולמפלגה שבה היה מותר לצאת נגד המנהיג, ומייחל לימים שבהם המדינה שהוא כל כך אוהב תחזור להיות המדינה שהכיר. עד אז הוא ממשיך להיאבק עליה.
"אני חרד לגורלה של המדינה, שהממשלה העומדת בראשה מובילה אותה בדיוק לכיוון ההפוך מזה שאליו היא צריכה ללכת, אל פי התהום. כואב לי על המפעל הציוני, שאנחנו והורינו בנינו בזעתנו, ועתה הוא נהרס, יום אחרי יום. למרות הכול, אני מתעקש להישאר אופטימי. אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולהתחיל לבנות מחדש".
דצמבר 2025
מאיר שטרית נולד באוקטובר 1948 בעיר קְסַר אַ־סּוּק שבמרוקו, ועלה עם משפחתו לישראל בדצמבר 1957. בגיל 25, לאחר שסיים תואר באוניברסיטה וכיהן בצבא כראש ענף קצינים בחיל הרפואה, נבחר לראשות מועצת יבנה, ועמד בראשה במשך 13 שנה, שבמהלכן הפכה לעיר. כיהן בכנסת מטעם הליכוד במשך 30 שנה, ועמד בראש שישה משרדי ממשלה: האוצר, המשפטים, התחבורה, החינוך התרבות והספורט, הבינוי והשיכון והפנים. כיהן גם כשר האחראי על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית, ובמשך ארבע שנים שימש גזבר הסוכנות היהודית.
נשוי לרותי ואב לדודו ולנעמה. בתו הבכורה מירי נפטרה מסרטן בגיל 15.