אני דברים כאלה מחבב: על שאלת הישראליוּת של המוזיקה הישראלית
אם אתם מחזיקים כעת בספר הזה, אתם כנראה אוהבים מוזיקה ישראלית. אוהבים אותה, רואים בה חלק עמוק מזהותכם, קשורים אליה, מתרפקים; מתרגשים משיר ישראלי ברדיו, אולי יודעים לזהות שיר ישראלי עוד לפני שהוא ממש מתחיל, מתגעגעים אל השירים כשאתם בחו"ל. אבל חשבתם פעם מה בעצם אתם אוהבים? מהי מוזיקה ישראלית? האם היא רק מוזיקה שעושים בישראל, או שיש לה גם אופי מיוחד, תכונות שמגדירות אותה, וגורמות לה להישמע לכם "ישראלית"? האם יש משהו "ישראלי" משותף לאריק איינשטיין וליהודית רביץ, ללהקת כוורת ולחוה אלברשטיין, לשלמה ארצי ולמתי כספי, למשינה ולשלום חנוך, לאריאל זילבר ולנורית גלרון, לאהוד מנור, ליהונתן גפן, לרחל שפירא ולרבים אחרים? הספר שלפניכם נוטל על עצמו את המשימה להשיב על השאלות הללו. הוא מציע הסבר שאפתני ופורץ דרך, שתמציתו היא – כן, יש דבר כזה מוזיקה ישראלית, ויש דבר כזה רוק ישראלי בעל עולם, כללים, ערכים אסתטיים, רגישויות, אווירה וסגנון משלו. לרוק הישראלי יחס ייחודי ללאומיות ולאהבה, לקדושה ולחולין, לפנאי ולתשוקה, לנוסטלגיה ולהומור – ואפילו לחוף הים; יש לו גישה משלו לגבי מה נחשב יפה או מכוער, אותנטי או מזויף, וכיצד שיר טוב או ביצוע ראוי אמורים להישמע; הוא מציב במרכז השירים גיבורים ייחודיים עם עלילות ייחודיות, ואוחז בתפיסה משלו לגבי משמעות החיים ומהות האושר; הוא מתייחס בדרך מובחנת לשפה העברית, ומעדיף מנגינות וצלילים מסוגים מסוימים. אצל הזמרים והזמרות הישראלים ניתן למצוא גם הגשה קולית אופיינית – הם שרים אחרת. אפשר להעריך וליהנות מכל הדברים האלה גם בלי להבין מדוע נהניתם. הספר הזה מיועד למי שבכל זאת רוצים לנסות להבין. רמי לבני הוא סופר, חוקר תרבות ומוזיקה ישראלית, עיתונאי ומורה לספרות.
הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905. ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי. קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה. ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.
המחיר שלנו:
99
₪