איה, נערה ישראלית בת שש עשרה, נודדת לבדה בחוצות לונדון. היא ישנה בחצרות של בתים, מתקלחת בשירותים ציבוריים, אוכלת שאריות משולחנות של בתי קפה, לומדת לזהות סכנות ולחמוק מהן. איה זועמת על הוריה, שכפו עליה הגירה לעיר קרה וזרה. היא מתגעגעת לשמש, לרחובות עם ריח האספלט הנמס, לים ולחברות שלה, אך יותר מכול היא מתגעגעת ליוני אחיה, שנותר בישראל כדי להתגייס. חודשים היא מתחננת בפני הוריה שייתנו לה לחזור, וכשזה לא קורה, היא בורחת. במהלך שיטוטיה היא פוגשת את ג'יימס, מהגר מג'מייקה, שהופך לידידה ומושיעה. הוא שיחזיר אותה בסופו של דבר אל הוריה, אבל שום דבר כבר לא יהיה כשהיה. בריחתה של איה חושפת ומעמיקה סדקים שמאיימים כבר שנים על משפחתה. חמש עשרה שנים אחר כך, איה כבר אישה נשואה, ללא ילדים, חיה בגליל בתחושת חוסר שייכות. נסיעה גורלית אחת מטלטלת את מהלך חייה ומציבה אותה ואת משפחתה בצומת דרכים. טינות נושנות צפות ועולות, יחסים עכורים מגיעים לידי פיצוץ, וברקע – סיפור אהבה ישן, אסור וסודי שממשיך להטיל את צלו. החלטות קשות יתקבלו, לבבות יישברו אבל משהו חדש יתחיל בחיי המשפחה הקטנה, טרופה אך עדיין אוהבת. ביד רגישה ובוטחת ובשפה קולחת וצלולה, בוראת אילנה וייזר־סנש סיפור רב־שכבות, המאוכלס בדמויות פגומות, מורכבות ואנושיות להכאיב, שחייהן נשזרים אלה באלה. זה לא הבית עוסק בזהות, הגירה, זרות ותשוקה, ומתכנס לשאלה אחת שמרחפת מעל ראשן של הדמויות – מהו בית, והאם כל בית, אפילו פגום, עדיף על היעדרו? אילנה וייזר-סנש היא סופרת ישראלית. וייזר-סנש כתבה עד כה שלושה רומנים: על בהונות (הקיבוץ המאוחד, 2017); מתוך הגוף (הקיבוץ המאוחד, 2001); חלונות כפולים (ידיעות ספרים, 1995); זה לא הבית הוא הרומן הרביעי שלה.
שגרת חייהם של עמירה ואלישע – זוג מבוגר, חשוך ילדים, הספון בשלווה מדומה – מופרעת לילה אחד, עת גדעון, סטודנט צעיר מהחוג לפילוסופיה שבו מלמד אלישע, פורץ אל עולמם ואל מרחב ביתם. החלטות שנדמו כסופיות – אי-הבאת ילדים, הבחירה זה בזו, ההעדפה העיקשת של הספרות על פני החיים – חוזרות ונבחנות מחדש.
במהלך שנע בין קירות הבית לקווי המתאר של הזיכרון, עולה דמותה של הבת המתבגרת, המתגוררת בחדר עבודתו של האב. אהבתה המשפחתית סבוכה ומטלטלת; היא כורעת תחת כובדה ובו בזמן חומקת ממנה, כשהיא מבקשת להפוך לישות נפרדת, עצמאית.
בפרוזה שמרקמה העדין כורך גוף, זיכרון ומחשבה, מציבה מיכל בן-נפתלי פעם נוספת את היצירה הבדיונית סמוך לממואר – בחירה שאינה הכרעה סגנונית בלבד, אלא כזו המאפשרת לבחון מושגים כמו אמת והמצאה, קִרבה והתנערות, חוק וחירות, הורות והיוולדות, לא כהפכים מוחלטים אלא כצירים שמתקיימים זה לצד זה ומצויים בתנועה מתמדת.
הספרות משמשת כאן כדי לאחוז במתח שאינו מבקש פתרון: 'במשפחה הזו, הילדים נותנים לעצמם את שמם'. הבדיה נעה בגבולות העצמי, אך גם חורגת מהם, ומקימה לתחייה את מה שנחשב לאבוד.
לי ממן
זהו ספרה השנים-עשר של מיכל בן-נפתלי . ספרה המורה (כתר, 2015) זיכה אותה בפרס ספיר ובפרס ויצ"ו האיטלקי.
המחיר שלנו:
67
₪