המוסריות של הפלורליזם

ואולי המשטרה צועדת אל סופה דן בבעייתיות שבה שקועה משטרת ישראל  – זאת בהשפעת ההיסטוריה שלה, נוסף על גורמים כמו המתח בין שיטור לדמוקרטיה, התרבות הארגונית, האלימות שהיא מרבה לנקוט בה והתנהלות השר הנוכחי, איתמר בן גביר, בצד ההתעלמות היחסית מתופעות כמו פשיעה במגזר הערבי וכנגד נוצרים. על רקע זה עולה השאלה אם המשטרה כפי שהיא היום הגיעה לסוף דרכה ויש מקום להקמת מוסד חדש לשמירה על הסדר ומניעת עבריינות. הספר מסתיים בהצעות לשינויים אפשריים בשיטור בישראל.

ד"ר אראלה שדמי שירתה כקצינה במטה הארצי של המשטרה עד פרישתה בדרגת סגן-ניצב. ניסיונה במשטרה, יחסיה הקרובים עם מפכ"לים וקצינים בכירים אחרים, לימודי משטרה בארצות הברית וזכייתה במלגת פולברייט – שהודות לה העמיקה את ההיכרות הקרובה עם נושא השיטור –הובילו אותה למחקר ולכתיבה בנושא ולהובלת לימודי משטרה בארץ כדיסיפלינה מדעית העומדת בפני עצמה.

ד"ר שדמי התמחתה גם בתחום לימודי נשים ופרסמה ספרים ומאמרים בנושא. כמו כן היא פעילה פמיניסטית לשינוי חברתי ופעילת שלום שהובילה כמה יוזמות, ביניהן מרכז "קול האישה" בירושלים, תנועת "האם החמישית", כנס קישורים בין סביבה, פמיניזם וצדק חברתי, ופעילות כאשכנזייה בארגון הפמיניסטי-מזרחי "אחותי".

בין פרסומיה: תולדות משטרת ישראל (שני ספרים), ארץ מאובטחת, לחשוב אישה, דרך אם, ומורשת האימהות: הדרך לעולם אחר – מעבר לפטריארכיה, קפיטליזם ועליונות המערב.

סיפורו של שלמה ינאי הוא לא סיפור הצלחה טיפוסי, והוא גם לא כתוב ככזה. אין זו ביוגרפיה ליניארית. ינאי וענב בחרו מספר תחנות בחייו. הילדות הקשה בבית היתומים והטרגדיות האישיות שעבר, דרך המלחמות שבהן לחם והמסלול הצבאי שבו הגיע עד דרגת אלוף, כהונתו כמנכ"ל במכתשים אגן ובחברת טבע שאותה הוביל לשיאים חדשים – ומספרים אותן ביד מיומנת, מהוקצעת, מפתיעה ובסגנון כנה וישיר. 

הם יודעים איך לספר את הסיפורים הדרמטיים ביותר, שחלקם עיצבו את האתוס הישראלי, באופן מדויק ומפלח, ולקחת את הקורא אל מאחורי הקלעים - לתובנות חשובות על צה"ל, על ניהול מערכות גדולות, על פניה השונות והחמקמקות של מדינת ישראל, ועל הדרך שבה היא חייבת לבחור אם חפצי חיים אנחנו. 

מתוך הרגעים האישיים ביותר, ודרך נקודת מבט מפוכחת ומאירת עיניים, נפרסת החוויה האנושית של בני דורו, הדור שלחם במלחמת יום כיפור