הילד הוא אבי האיש כתב המשורר וויליאם וורדסוורת בפתחו של שיר ידוע, שבו ניסה בכוח המחשבה, הדמיון והזיכרון ליצור קשר חי בין ילדותו ובגרותו, לגשש בעקבות השורש הנעוץ בקרקע הילדות כדי להגיע לעומקו, לגעת בו, לחוש את כוח הצמיחה שפעם בו; שמא תוסיף הנגיעה הזו משהו להבנת החיים בכללותם. הוא הדבר שניסיתי לעשות בספר קטן זה, המעלה פרשות מילדותי לפני יותר משמונים שנה – מהן פרשות "זעירות", ואולי מגוחכות, ומהן פרשות כמעט טראגיות. המשותף לכולן – מגע עם השירה ועם אנשים כותבי שירה. ההליכה בעקבות פגישות אלו ואחרות היא חלק מן הניסיון להבין חיים ארוכים שטבוע בהם חותם ההתמסרות לקריאת שירה ולחקירתה. וכמו כן: ההיחשפות הילדותית לשירה אינה מובנת כרשות העומדת בפני עצמה, אלא היא טבולה כולה בעולם היסטורי מוחשי; עולם חברתי, תרבותי, משפחתי, אישי עמוס לעייפה רשמי זמן ומקום. בהילד הוא אבי האיש השתדלתי להחזיר מעט מרשמים אלה לסביבה ולזמנים בהם עברה עלי ילדותי.
נאוה צוקרמן , מחלוצות התיאטרון העצמאי והפוסט־דרמטי בישראל, פורסת באסופה זו שלושה טקסטים בימתיים נועזים מתקופות שונות של יצירתה, המפרקים ומרכיבים את השפה, הגוף והעשייה הבימתית, ומהדהדים, כל אחד בדרכו, את חותמה המיוחד כמחזאית, במאית ויוצרת פורצת דרך. ״התיאטרון של צוקרמן מגיש לצופים הרבה אווירה. נקודות החיבור בין יצירותיה לבין הקהל משתנות מצופה לצופה – ובכך מדגישות את הייחודיות שלו. [...] המחזה מבקש מהצופים לעשות הכל בכדי לשמר את החופש הפרטי שהוא בסיס האנושיות לפי צוקרמן״. ynet מרב יודילוביץ׳, באסופה זו: איש נקודה אישה (1988), ג׳ודי יקירתי (2000), השיטה (2003).
נאוה צוקרמן היא במאית, מחזאית, מייסדת ומנהלת אומנותית של תיאטרון תמונע בתל אביב. ייסדה את אנסמבל תמונע ב־1981 ואת תיאטרון תמונע ב־1999, כבית ליצירה עצמאית ורב־תחומית בתיאטרון, במחול ובמוזיקה. ביימה כשלושים הצגות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבלים מובילים כגון Singapore Arts Festival (1996), פסטיבל אדינבורו פרינג’ (1985–1996), Shakespeare Festival Gdańsk (1995), Dublin Theatre Festival (1996), פסטיבל עכו (1982–1988)ופסטיבל ישראל (1985–1990). יצירותיה זכו להכרה בין־לאומית ולפרסים רבים, ובהם Fringe First (1991), ופרסי מפעל חיים מטעם קיפוד הזהב (2000), שרת התרבות (2009), פרס אגמון (2022) ופרס רוזנבלום (2024).
המחיר שלנו:
61.60
₪