"לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית".זהו המשפט הפותח של הספר ביקורת התבונה הטהורה לעמנואל קאנט, שהוא, ללא ספק, החיבור הפילוסופי החשוב והמשפיע ביותר בעת החדשה. קאנט חולל את המהפכה הפילוסופית העיקרית של העידן המודרני, עד שכל תולדות ההגות שלאחריה, לא רק הפילוסופית, ספוגות ברעיונות שבאו ממנו או יוחסו לו בפרשנות כזו או אחרת. החיוניות של מחשבתו ניכרת גם בדורות האחרונים אצל הוגים שונים מאוד גם ממנו וגם זה מזה. מכל הבחינות הללו ניתן לומר שהבנת קאנט וההתמודדות אתו הן חלק מהבנתנו את עצמנו. אבל רק מעטים מגיעים לקרוא את כתבי קאנט עצמו, בעיקר את שלוש הביקורות, ובראשן "ביקורת התבונה הטהורה", שבהן הפך קאנט את הפילוסופיה הקדם-מודרנית על פיה. המהפכה הקאנטית מציבה במרכז העיון הפילוסופי את היש האנושי, הפועל כסובייקט של שכל, רצון וכוח-מדמה יוצר. בכוחם של אלה הוא מכונן את עולם המושאים האובייקטיבי שבתוכו הוא פועל ומתקיים, ויחד אתו הוא מכונן את העולם האתי, עולם הנורמות והערכים שהוא מטיל על עצמו, וכן את עולם היופי והשגב האסתטי, ואת ההיסטוריה המוסרית, שבהם המין האנושי מוצא הד לייעודו בתוך היקום. אלה רעיונות גדולים, שנפרטים תחת עטו של קאנט לריבוי דיונים מיוחדים שדפי הביקורות גדושים בהם, בעיקר דפי הביקורת הראשונה, זו שלפנינו, שחוללה את עיקר המהפכה והניחה את היסוד גם לאחרות.
באביב 2020, בפרוץ מגפת הקורונה, הודרו אזרחים מבוגרים מן המרחב הציבורי וסומנו כקטגוריה מובחנת, נטולת זכויות ומסוכנת. כך הפכה הזִקנה מתקופה בחיי אנוש ל"גזע" שאנושיותו מוטלת בספק. "מצב החירום", שבשמו הובדלו ובוּדדו הזקנים מממלכת החיים, לא היה אלא ניסוי כלים שלטוני בניהול ומִשמוּע אוכלוסיות, שהטרים את התמורות בסדר הפוליטי בישראל ובעולם המערבי.
מגילנות לגזענות חושף את התשתית האידאולוגית שפעלה מאחורי האפידמיולוגיה ואת עיצוב דמותה של הזִקנה לא רק כקורבן אלא גם כמקרבן, המפיץ מחלה ומבשר מוות. הוא מראה כיצד בשם הדאגה החמלה הואץ תהליך חברתי ששחק את אנושיותם של הזקנים והציג אותם כבעיה שיש לפותרה.
מחבר הספר, פרופ' חיים חזן , קורא תיגר על השפה, המדיניות והדמיון התרבותי שלנו, ומזמין לחשוב מחדש מהי זקנה, מהו ערכו של אדם באחרית ימיו, ומה קורה לחברה שמסבה את מבטה מעברה ומעתידה בשם כוחו של ההווה.
חיים חזן הוא אנתרופולוג חברתי, פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ומנהל שותף במרכז מינרבה לחקר בין־תחומי של סוף החיים באוניברסיטת תל אביב.
המחיר שלנו:
54
₪
דן בן־אמוץ, עמוס קינן ואורי זהר היו כוכבי תרבות ישראליים בשנות ה־ 60 וה־ 70 שהותירו חותם על הסצנה החילונית־ליברלית. הם כתבו טורים בעיתונות, פרסמו ספרים ויצרו סרטים, שזכו לתהודה ציבורית רחבה. ביצירותיהם הם עסקו בנושאים כמו המיליטריזם בחברה הישראלית, מעמדו המתחזק של הממסד הדתי, הסיאוב בצמרת השלטון והקונפורמיזם שמאפיין את הישראליוּתּ עד עצם היום הזה.
את אלה שכחו מנסה לענות על השאלה מדוע חרף היותם דמויות מפתח נדחקה פעילותם הפוליטית של בן־אמוץ, קינן וזהר מן המחקר ומן הזיכרון הקולקטיבי, ולא רק בעטיין של שערוריות שנקשרו בשמם. באמצעות ניתוח יצירותיהם האמנותיות וכתביהם הפובליציסטיים, בוחן ד״ר אלעד וקסלר את דמותם של השלושה, שבעטו באתוס הציוני־סוציאליסטי, ובה בעת חשו שאין להם ארץ אחרת. הביקורת שמתחו על דרכה של ישראל תקפה גם היום, וביתר שאת.
המחיר שלנו:
48
₪