כי הגוף יודע - הבמה ככלי ריפוי

קדוש סוּפי מסתורי נעלם בין הסמטאות ובתי הקברות של דלהי העתיקה. את החלל שנפער ממלאים ניסיונות עיקשים של מספרים שונים להרכיב את סיפור חייו, לשחזר את דמותו מפיסות יומיום ומנבכי דמיונם.

סיטארה הוא ספר שמרחיק אל מחוזות גיאוגרפיים וספרותיים לא שגרתיים. העלילות מתרחשות בין כתליו של עולם מוסלמי אדוק וגברי, מרוצף איסורים, והדמויות הכבולות בו משתוקקות לפרוץ את הגבולות הנוקשים של קיומן. השפה החושנית והעשירה מתפתלת בין סמטאות העיר העתיקה, רודפת את הדמויות ונאחזת בהן כמו שד.

בתוך כך עולות השאלות היסודיות ביותר של הספרות: כיצד לספר סיפור? למי מותר לספר, על מי ועל מה? היכן עובר הגבול בין מציאות ובדיה?

ביום האחרון של מלחמת 12 הימים, ביוני 2025, בעוד פרשנים וגנרלים עסוקים בחישוב מאזני כוח וספירת טילים, פרופסור עוזי רבי כבר הבין שהסיפור נגמר. שהשאלה איננה עוד האם משטר האייתוללות ייפול, אלא איך ומתי.

הספר שלפניכם יצא לאור בזמן שטהרן עודנה עומדת. יחד עם זאת, הוא נכתב מתוך הכרה צלולה שהמציאות השתנתה מן היסוד: העם האיראני החליט להוריד את המשטר הטפילי מגבו. בחיבור קולח, מקורי וראשוני, סוקר רבי את סיפורה המדהים של המהפכה – מבריחת השאה וחזון ח'ומייני, דרך בניית "מדינת הצללים" של משמרות המהפכה ותוכנית הגרעין, ועד למבצע "עם כלביא" ששבר את מחסום הפחד וסימן את תחילת הסוף. האייתוללות בזבזו את האשראי שניתן להם, היתלו בעמם ובעולם, והובילו במו ידיהם את המדינה שהתיימרו להפוך לאימפריה, אל שבר עמוק שממנו לא תוכל עוד לקום. זה אינו רק תיעוד היסטורי, אלא מפת דרכים לרעידת האדמה שתעצב מחדש את גבולות המזרח התיכון ותפרק את ציר הרשע ממרכזו.

עלייתו ונפילתו של משטר האייתוללות הוא ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את האירוע ההיסטורי המתרחש מול עינינו, שצפוי לשנות מהיסוד את המציאות שבה אנו חיים.

●      למה כינו אינטלקטואלים במערב את ח'ומייני "מרטין לותר קינג של האסלאם"?

●      מה הפך את מלחמת 12 הימים לנקודת האל־חזור עבור הרפובליקה האסלאמית?

●      כיצד הפך דור ה־Z האיראני לאיום הקיומי הגדול ביותר על המשטר?

●      מה יעלה בגורלו של ציר הרשע ברגע שבו הראש האיראני ייכרת?

עוזי רבי הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה. מספריו: "זמן איראן", "תימן: אנטומיה של מדינה כושלת" ורב־המכר "בחזרה לעתיד".

אסטרטגיות גורליות, מפסגות יצירתו של ז'אן בודריאר, הוא ספר ההמשך לסימולקרות וסימולציה (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בספר זה כבר לא מדובר בקדימות האובייקט, הדימוי, ובתקופתנו הסימולקרום (העתק חסר מקור), אלא בניצחון מוחלט שלהם, ביציאה משליטה ומבקרה, שגשוג חסר גבולות, אקסטזה תמידית של המערכות. 

האובייקט הוא כל מה שאינו סובייקט, והוא יכול להיות סופת טייפון, כיסא, הר, מחשב, דימוי, רומן וגם אלגוריתם, אייפון וכמובן סימנים. ואמנם, עולמנו מלא להתפקע באובייקטים מכל הסוגים, באינספור סימנים, והם יוצרים סדר חדש משלהם, שבו הם השולטים ואנחנו הנשלטים, ורק מתוך הזיה וחידלון הרוח אנחנו ממשיכים לתפוס עצמנו כאדונים. 

בספר זה מבקש בודריאר להיכנס לראשם של האובייקטים ולראות את העולם מנקודת מבטם, שכן לטענתו הם ישויות ערמומיות בעלות מערך התנהגותי משלהן. הוא מגלה את שפת הפתיינות שבאמצעותה הם מתקשרים ומתמרנים אותנו, ועומד על תכונות נוספות כגון היפוך, קיטוב, משחקיות, גורליות, פריצות, אדישות והליכה עד הסוף. אינדיבידואלים רבים בתקופתנו מאמצים התנהגות של אובייקט ולכן נראים לנו מופקרים: פוליטיקאים, אנשי עסקים, בדרנים, טרוריסטים, משפיענים ברשתות החברתיות וההמונים עצמם. במידה מסוימת כולנו קורבנות האובייקט וחבורתו; כולנו בני ערובה של הסדר הקיים. אם האינדיבידואל רוצה להישאר רלבנטי עליו לאמץ אסטרטגיות גורליות, שהן כללי הפעולה של האובייקט, ובכלל זה גם של הבינה המלאכותית. 

ז'אן בודריאר (1929–2007) הוא מגדולי האינטלקטואלים הצרפתים של המחצית השנייה של המאה העשרים. כתביו עיצבו ועדיין מעצבים את השיח בביקורת התרבות, החברה והמדיה. עד היום ממוקם בודריאר בקצה שוק הרעיונות, כיצרן של שיח מקורי ושנוי במחלוקת, אשר כנגד רצונו הפך אותו לסינונימי עם המונח פוסטמודרניות.