הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל הוא הספר הראשון המשלב בין גישות תאורטיות, לבין גישות יישומיות בהדרכה, ומציע נקודות מבט מגוונות על הגדרת ההדרכה ומטרותיה, חשיבותה, השפעותיה, משמעותה ותרומתה לפיתוח המקצוע של עבודה סוציאלית בכלל ושל העובדים הסוציאליים בפרט. עורכי הספר ומחברי חלק מפרקיו – אורלי דביר, מאיר חובב, חיה יצחקי – עוסקים בחקר וביישומים של הדרכה בעבודה סוציאלית. שישה־עשר הפרקים נכתבו על־ידי מומחים מהאקדמיה ומהשדה, העוסקים במחקר ובפרקטיקת ההדרכה: טלי בוסתנאי, מרים בן עוז, איילת גור, טל גיא, נורית גלזר־חודיק, הדס דיקמן, תמר דרויש, רבקה הראל, עמית ימין, שגית לב, מרים לוינגר, אמנון לזר, חנין מורדי, רות מייטליס, קרן מייקל, אמנון מיכאל, שרון נחמני, ישראל סייקס, מאיה פלד־אברם, ויקטור פרידמן, שרית צרפתי, מיכל קליין, חווה קליינמן, שירי שנאן־אלטמן. מדריכים אשר מגבשים את זהותם המקצועית, ומדריכים ותיקים שירצו להעמיק בהדרכה יוכלו למצוא עניין בספר. מפקחים ומנהלים אשר מקיימים ממשקי עבודה משמעותיים עם המדריך העובד בארגון או מחוצה לו, ימצאו בספר נקודות מבט שמאירות את ממשקי העבודה המשותפים. אנשי סגל והוראה העוסקים בהכשרת מדריכים ימצאו בספר הרחבה והעמקה של תחומי הליבה בהדרכה, שיוכלו לתרום ולסייע בתהליכי הכשרת מדריכים.