על גג העולם

"בתל אביב כולן רוכבות על אופניים, והבנות בעבודה החדשה מזמינות וולט לארוחת צהריים. אני מורידה את האפליקציה, ובערב מחפשת מסעדה. אני רוצה להיות מוכנה למחר, מנסה להיטמע, יודעת שקשה למצוא מקום עם אוכל בשבילי. למחרת אני מזמינה פסטה שמנת, מגיעה פסטה בשלושה צבעים: אדום, ירוק ולבן. אני לא רוצה שהבנות מהעבודה יחשבו שאני מוזרה, אז אני מנסה לאכול. אני יודעת שהכל אותו טעם, אני יודעת שזה לא רציונלי. אבל לא טעים לי."

רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זיכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה מאת שקד בשן. בשן פורמת ומרכיבה מחדש את סבך האירועים, הרגעים והאנשים שעיצבו את היחס שלה לאוכל, לעולם ואל עצמה, במסע שמהדהד את החיפוש האוניברסלי אחר צמיחה והשלמה. בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון כתוב ומאויר בכנות, בתבונה ובהומור העדין המאפיינים את מכלול יצירתה של שקד בשן, המוכרת לקהל הקוראים מספרה אני רוצה את זה רומנטי ומן הטור "שואלת בשביל חברה" בעיתון "הארץ".

הם בכלל לא היו אמורים להיפגש.
אבל עד כמה באמת יכול אדם לשלוט בחייו?

אילזה היתה הבת המופלאה שנולדה על סף המאה העשרים באירופה וגדלה להיות אשת עסקים מבריקה, אלא שאז הגיעו הנאצים, העולם התהפך והזוהר נהפך לאבק. בלית ברירה הגיעה אילזה מווינה לפלשתינה. ולא מצאה בה נחמה.
היא אפילו השלימה עם מתי, החתן שבתה היחידה בחרה לעצמה. צבר שרמנטי, דור ראשון בישראל המתהווה, בטוח בעצמו וזר לה כמעט בכל מובן. אדם שלעולם לא היה נכנס לעולמה הישן. אלא שהעולם הישן נמחק ובזה החדש הם נאלצו לחלוק חיים שלמים בבית משותף שמן הרגע הראשון היה לזירת התגוששות והתנגשות, לרחבת ריקודים של מחול שדים משפחתי.

עכשיו כשאילזה ומתי כבר אינם, מנסה נכדתה לברר מה באמת היה שם. לדובב את השתיקות, להחריש את הצעקות שממשיכות להדהד בה, לפענח את האנשים שאיתם גדלה אך לא באמת הכירה. להבין איך כאב ובדידות וזרות הותכו לאהבה. אם בכלל היתה שם אהבה.

הירקון 116 ב' הוא ספרה השישי של אורית הראל, מחברת רב-המכר זה לא שאני לא אוהבת. בלשון מאופקת ובסכין חדה היא מפלחת בזו אחר זו שכבות של זיכרון, צער וגעגוע, ומלבישה במילים את החומר אפל שהופך זרים גמורים למשפחה.