יומני רובורצח (כרך 1) - כשל מערכות, התניה מלאכותית

דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.

תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.

באביב 1945 תושבי האי הציורי ג’רזי, היחיד באיים הבריטיים שנכבש על ידי הנאצים, נושאים עיניהם בתקווה כשהחיילים הגרמנים מתחילים סוף־סוף להתפנות. ג’ין בת ה־ 19 העבירה את חמש השנים הקשות בציפייה לשובו של אביה שנכלא, אבל מגלה, כמו שאר תושבי האי, שהעוני עדיין מחפיר ושהתושבים השבורים מחפשים אשמים בכל שיתוף פעולה עם האויב. כאשר אדי, דודה חמום המוח של ג’ין, שב אל הריסות ביתו לאחר שברח בזמן הכיבוש, הוא עובר לגור עם ג’ין ואימה השברירית, והשלושה מבינים לחרדתם שהאב לא ישוב.

הייזל, מורה צעירה הנאבקת אף היא בקשיים משפחתיים וכלכליים, מוצאת את עצמה מואשמת על לא עוול בכפה בהלשנה על אביה של ג’ין. אבל ככל שג’ין מלקטת פרטים על אודות חייו של אביה, היא מבינה שהדברים אינם כה פשוטים. הייזל, מצידה, מגלה שגם לג’ין יש סוד גדול.

ברומן היסטורי סוחף ויפהפה מתארת ג’ני לקוט אי שיופיו עומד בניגוד לאֵימי המלחמה שנקלע אליה, ומשרטטת בקווים עדינים להפליא ידידות אמיצה כנגד כל הסיכויים. מעֵבר לסאמרלנד הוא ספרה השני של לקוט המתורגם לעברית. קדם לו המלחמה של הדי, שראה אור בהוצאת מודן והפך לרב־מכר בישראל ובעולם.