נשים מצויות בכשפים

הספר עוסק בזיקה שבין האישה לכישוף, ובאופן שבו הספרות הרבנית ובעקבותיה הספרות הפולקלורית היהודית התייחסו אל האישה ואל אותה זיקה. הדעת נותנת לפי מקורות אלה שנשים לוקות בנחיתות מולדת, וחזקה על נשים מסוימות שתעשינה פעולות הנתפסות ככישוף כמנגנון של פיצוי על תדמית ודיכוי. מן הכתבים עולה שבאופן אינטואיטיבי האישה מבצעת פעולות מסוימות מפני שבטבעה היא שואפת לנקום, להרע, לבטא את עצמיותה ולהעצים את כוחה לנוכח העולם הגברי. בספר אנו מבקשים להתמקד בזיקה המגית של האישה ביצירה הרוחנית היהודית בעיקר בימי הביניים, אולם אנו מתפרסים גם למקורות בעת העתיקה ולהשפעות בימי הביניים ובראשית העת החדשה. החיבור עוסק בכישוף נשי ביצירה היהודית שנכתבה כולה בידי גברים, ונקבעה והופצה באופן חד-צדדי על ידי גברים בלבד. הספר סוקר את אופן הצגת הנשים ועולמן בראייה מאחדת על האמונות והדעות של חכמים בימי הביניים על הכישוף, תוך התמקדות במתח שבין המיסטי-מגי ובין הרציונלי-מדעי, וכפי שהם באים לידי ביטוי בחשיבה ההגותית-הפילוסופית והספרותית. החיבור מציע קריאה פרשנית שונה שעיקרה דפוסים אחדים להבנת המגיה ה"נשית" כביטוי לאחר, של אותו גורם שהוגבלה בפניו האפשרות לבטא את עצמו ולהשמיע את קולו בצורה בלתי אמצעית.